למרגלות גבעת טרשים אפרפרה, יש שני חיילים. האחד, נתנאל, עם
כיפה גדולה בצבע סגול כמעט על כל הראש, זקן מדובלל ומשקפיים.
השני, אלעד, בחור מגולח, עם שיער יפה מסורק לצד. קצת רחוק מהם,
מאחורי שיח, נמצאת גופה לבושה ג'ינס וחולצה פשוטה, מלאה בדם.
נתנאל ואלעד רצים ומחפשים מסביב, עד שנתנאל נתקל בגופה.
נתנאל (תופס את ראשו בין ידיו): "ירחם השם! הרגנו אותו!"
אלעד (מגיע אל נתנאל ומסתכל על הגופה): "אתה הרגת אותו...
יופי, דביל, אין עליו נשק, אין עליו כלום, מה נעשה?"
נתנאל (מחייך וטופח על שכמו של אלעד): "מה הבעיה? חיסלנו עוד
שונא ישראל. יימח שמו וזכרו, עשינו מצווה גדולה לעם ישראל. הרי
אתה יודע מה אומרים 'המציל נפש אחת, כאילו הציל עולם
ומלואו'..."
אלעד (מפוחד, מתחיל לאבד עשתונות, תופס את נתנאל בצאוורון
חולצתו): "נתנאל! די כבר עם השטויות!!! הרגנו כרגע בנאדם, סתם
אחד, שעבר פה באזור! אתה לא מבין? לא מחבל ולא בטיח! בטח הלך
פה בשדות שלו, חיפש משהו מאחורי השיח - ואתה ישר צורח לי
'מחבל! מחבל!' ויורה! אתה קולט שיכולים לזרוק אותנו לכלא על
זה?!"
נתנאל (משתחרר מאחיזתו של אלעד): "תירגע אחי, מקסימום נקבל
צל"ש מבועז מפקד החטמ"ר..."
נתנאל (מתחיל לחייך, ומסדר את החולצה): "תאמין לי, פגיעה
ישירה... אין עלי, אני מקווה שאחרי הרגילה שאקבל לכבוד האירוע
הזה, יוציאו אותי לקורס צלפים כמו שרציתי, בעזרת השם..."
אלעד (מתחיל לחטט בכיסים של הגופה, לחפש מסמכים מזהים):
"יופי, זה מה שהיה חסר לי עכשיו... תחקיר אצל אלוף הפיקוד, לא
יוציאו אותי לקצונה ואת הבית אני לא אראה עכשיו הרבה זמן..."
נתנאל (מוציא מכשיר קשר): "אלעזר אלעזר, כאן שני זאבים,
תפסנו ארנבת עבור"
אלעד (קופץ במהירות מהגופה על נתנאל, מפיל את המכשיר קשר
לרצפה וצורח): "אידיוט!!! מה אתה עושה?! צריכים להיפטר
מהגופה! אתה לא יכול לדווח עליה! אתה רוצה ללכת לכלא?!
נתנאל (נדהם מהמעשה של חברו): "תגיד אתה דפוק? צריך שיבואו
מהר לאסוף אותו, לפני שכל הערבושים מהכפר הסמוך יגלו אותו
ויעשו לו הלווית ענק ברחובות ולך תדע איזה פיגוע נקמה הם יעשו
לנו בתל-אביב, ירחם השם..."
אלעד (עצבני, צועק): "יא חתיכת צבוע! עלאק 'לנו בתל-אביב',
אתה גר בכלל בהתנחלות מחורבנת לא רחוק מכאן ואם לא היית גר שם,
אנחנו לא היינו צריכים בכלל להיות כאן עכשיו, חתיכת אגואיסט!"
נתנאל (מפסיק לחייך) :"קודם כל, יש ליישוב שלנו אישור של
הממשלה, אנחנו לא התנחלות - אנחנו מאחז. חוקי. בלעדינו, הערבי
המלוכלך הזה (מצביע על הגופה), היה מגיע ישר לבית שלך. והכי
חשוב, בוא נעזוב את כל זה בצד, עכשיו צריך שיבואו לאסוף אותנו
עם הנבלה הסרוחה הזה כאן ונקווה ונתפלל שנחזיר את גופתו אך ורק
תמורת חיילים שלנו שאיננו יודעים מה עלה בגורלם, ישמרם האל...
במהרה בימנו אמן!"
ממכשיר הקשר שעל הרצפה בוקע קול: "זאבים, כאן אלעזר, מה מצב
הארנבת?, עבור"
נתנאל ואלעד מביטים על המכשיר קשר, ומביטים אחד על השני.
נתנאל(מחייך מאוזן לאוזן ואומר לאלעד): "הארנבת נשחטה כדת
וכדין ומוכנה למאכל העורבים..."
אלעד (רועד כולו וניגש למכשיר הקשר על הרצפה. מרים אותו
ומסתכל על נתנאל בחוסר אונים): "בוא נגיד להם שראינו אותו
מרחוק עם משהו שנראה כמו נשק... הנה, יש שם מקל, תשים את זה
לידו!" (מצביע על מקל סמוך)
נתנאל (מביא את המקל, ומניח אותו ליד הגופה): "אולי נזיז קצת
את הגופה מחוץ לשיח?"
אלעד: "כן, כן, תזיז אותו קצת ימינה, שיראה כאילו הוא לא ניסה
להסתתר בזמן הירי"
ממכשיר הקשר נשמע שוב הקול: "זאבים כאן אלעזר, מה מצבכם,
עבור"
אלעד (למכשיר הקשר): "אלעזר כאן זאבים, מצאנו ארנבת שחוטה
בגזרה ג-4, עבור"
מכשיר הקשר: "קיבלנו, אנחנו שולחים את הציפורים, עבור"
נתנאל: "מה מצאנו? אנחנו הורדנו אותו! אל תיתן את הקרדיט
למישהו אחר!"
אלעד: "כן? ואיך בדיוק תסביר את זה לחברים החדשים שלך בכלא
6?"
נתנאל: "ואיך בדיוק נסביר את זה שעל הגופה יש שלושה סימני
כניסה של קליע, ולי במחסנית חסרים שלושה כדורים?"
(חושך על הבמה)