[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







גיא גרוסמן
/
הפקק האינסופי.

'אלוהים אדירים...' חשב פיט טנט, כשהצליח בסופו של דבר להשתחל
עם רכבו לכביש הפקוק. 'האם כל בוקר וערב אני אסבול את אותו
הסיוט הזה?'. הוא כבר ניסה הכל כדי להימנע מהפקק האינסופי הזה
(ובכן, מה כבר ניתן לנסות לאחר אישור החוק על איסור בנסיעה
באופנוע עקב תאונות דרכים קטלניות, המערבות אופנוע, שהלכו
והתרבו לאחרונה). הוא יצא מהבית בשעות שונות, ניסה כבישים
שונים ודרכים שונות - והכל לריק - תמיד עמד בפקקים לפחות
שעתיים ביום. 'אולי אעבור לגור במשרד' חשב במרירות.

לאחר בחינה חוזרת ונשנית של הנהגים הסובבים אותו (לא
מהתעניינות מיוחדת, אלא משעמום מוחץ) פיט קלט דבר כלשהו. כל
הנהגים בטווח ראייתו היו אנדרואידים. 'הייתכן והתופעה של נהג
אנדרואיד כל כך הושרשה בחודשים האחרונים, שאינני מצליח למצוא
נהג אנושי אחד לרפואה?' חשב. ואכן, כל המכוניות שמסביבו אוישו
ע"י שני אנשים לפחות - בן האדם, שהמכונית שייכת לו, והנהג
האנדרואיד (פיט יכול היה לזהות אנדרואידים מקילומטר. לא משנה
עד כמה מתקדמים היו - הייתה זו ההתנהגות שלהם יותר מהמראה שלהם
- משהו בלתי מוסבר לזיהוי, שמעולם לא אכזב אותו).
'לעזאזל, אולי גם אני אקנה איזה אנדרואיד יד שניה, שינהג את
מכוניתי בכל בוקר וערב?' חשב, כשאגלי זיעה מכסים את מצחו,
כשניסה לתמרן בין שני נתיבים עמוסים. 'גם המזגן הארור הזה
בקושי פועל...אוי, את מי אני משלה? למי יש כסף לאנדרואיד? הלא
אני עדיין בחובות על הגרוטאה המצ'וקמקת הזאת'. האמת היא, שגם
אם היה לו כסף, לא היה קונה אנדרואיד. הם תמיד גרמו לו לאי-
נוחות, כששהו סביבו (ובמיוחד כשבהו בו, ברררר... מבט כזה דומה
תמיד היה של הבנה עמוקה, אך מצד שני חסר משהו. היה זה, אולי,
החוסר בעבר כלשהו, שבלט מעיניהם. הלא אין אנדרואיד אחד על
הפלנטה הזו שחי מעל לחמש שנים, והחוקים ביצירת אנדרואיד ברורים
למדי: אסור לשתול במוחם כל היסטוריה חווייתית כלשהי, שלא התנסו
בה באמת). 'מעניין איך אפשר לחיות כך, בלי עבר' חשב בעצב.
ההתקדמות האיטית והארוכה במורד הכביש המהיר גרמה לפיט להבין
דבר נוסף - כל האנדרואידים האלה נוהגים בדיוק אותו הדבר, כולם
מאותתים בדיוק בזמן ולא יוצאים בטעות מתחום הנתיב שלהם. הקטע
הזה הטריף אותו - 'הם כל כך רגועים על הכביש וכל כך הרמוניים
בנהיגתם, שרק זה יהרוג אותי...צריכים לחוקק חוק נגד אנדרואידים
על הכביש - צריך להגביל את תפקודם רק בעבודות המסוכנות
לבעליהם... אוי, את מי אני משלה? החוק לעולם לא יחוקק... מספר
תאונות הדרכים בשנה האחרונה ירד פלאים, כשאנדרואידים תפסו את
ההגה (וגם כשקרו בסופו של דבר - היה האנדרואיד זה שנפגע,
בד"כ). 'לעזאזל', חשב, 'לעזאזל איתם'.

בסופו של דבר הגיע פיט למשרדו, עצבני, באיחור של חצי שעה
ומזיע, אך הגיע. הוא החנה את המכונית בחנייתו הפרטית ('לפחות
זה', חשב, 'אם בנוסף לכל הייתי צריך לחפש חנייה, הייתי לבטח
מתאבד') ועלה למשרדו. בדרך עבר דרך טריי הדואר שלו והציץ
במכתביו בדרך למשרדו. כשפתח את הדלת, ישבו במשרדו שלושה אנשים
מחייכים. 'קאתי! האם קבעת לי פגישה בכזו שעה מוקדמת בבוקר...',
רטן, 'כשעדיין אני עצבני על הדרך לפה?'. "ומי אתם?" שאל בספק
נימוס ספק באי- סבלנות. "אנחנו המפעילים שלך" אמר אחד הגברים
בחיוך. "ואתה התנהגת למופת" הוסיף. "על מה אתה מדבר, ומה
לעזאזל אתם עושים לי במשרד?" שאל פיט בתימהון (עכשיו בטוח היה
,שאיבד את סבלנותו). "אנחנו", אמר האדם השני, "אנחנו המתכננים
שלך, הבונים שלך. אתה האנדרואיד הראשון מהדור החדש של
אנדרואידים בעלי רגשות, אישיות והיסטוריה, ורצינו לראות איך
תתנהג באינטראקציה עם העולם החיצון". פיט הרגיש מסוחרר, אך
המשיך להאזין לשלושה. "לפני כחודש סיימנו לבנות אותך, אך נתנו
לך עבר של 25 שנות קיום. זה היה הכרחי לאופי התנהגותך".
"פשוט איננו יכולים עוד לסמוך על  אנדרואידים חסרי אישיות
לביצוע משימות מסוימות בחיי היומיום" אמר האדם השלישי. "עכשיו
בוא נשב ונדבר" אמרו השלושה.
פיט הרגיש עכשיו ממש ממש לא טוב (האם גם זו ריאקציה מכנית ותו
לא?, חשב) 'הם עובדים עליי' חשב במהירות - הלא לא ייתכן שאני
אנדרואיד. הוא נזכר במהירות באמו ובכל השנים שגידלה אותו,
באביו שסיפר לו סיפור בכל ערב לפני השינה (לעזאזל, חשב, הוא
אפילו זוכר את הסיפורים), באחיו הקטן טימי, שכרגע בבית ספר
בשרון, במכות שקיבל כשהיה בכיתה י' ובעוד אלף ואחד דברים
קטנים. 'פשוט לא ייתכן, שאני אנדרואיד' חשב כשהתיישב בהלם על
הכיסא, שהשלושה הכינו לו. 'זה פשוט לא ייתכן...' - ואז אחד
מהשלושה הוציא שלט קטן וכיבה אותו.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
בננה.
מלפפון.
קישוא.
גזר.
פפאיה.



דוגמנית מספרת
מה אסור לה
לאכול.


תרומה לבמה




בבמה מאז 27/7/04 20:02
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
גיא גרוסמן

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה