14.3.04 ספרד, ברסלונה, כיכר קאטאלוניה

היום של דיאגו, בעל חנות המאפים הקטנה שבקצה הרמבאלה, הלך לא
רע עד כה - הוא  הצליח למכור כמעט כל מאפה שהיה בחלון הראווה
הקטן שבחנותו ורק אחת בצהריים, צריך לזרז את החבר'ה במאפייה
שאמורים להגיע רק בשלוש עם מאפים נוספים וטריים.
אדם נכנס לחנות, לבוש כתייר וחצי מפניו מוסתרות ע"י צעיף
צבעוני, 'אפשר לקבל חתיכת קרואסון עם פרג?' הוא שאל באנגלית
רהוטה, 'מצטער' השיב דיאגו 'מכרתי את האחרון רק לפני חמש דקות'
בעודו מצביע על המקום בחלון הראווה בו אמורים היו להיות
קרואסוני הפרג, לפתע קפא מבטו - 'זה לא ייתכן' אמר, ספק לעצמו
ספק לקליינט שמולו - בחלון הראווה עמד אותו קרואסון אחרון שאך
לפני חמש דקות נמכר לאדם שפתאום נראה לדיאגו כחיקוי מדויק לאדם
שעמד מולו כעת. 'חתיכת דה ז'ה וו' חשב לעצמו דיאגו בעודו מביע
את התנצלותו הכנה לקליינט וניגש לארוז לו את קרואסון הפרג
האחרון.

14.3.04 משולש הזהב, על גבול תאילנד מיאנמר, עמדת ביקורת
דרכונים

ברוק ואשלי ישבו בעמדת ביקורת הדרכונים, מחכים לאותו פקיד
תאילנדי שמן שיחזור עם הדרכונים שלהם עם אישור הכניסה למיאנמר,
'חם פה שחבל על הזמן' אמרה אשלי בלחישה 'אם הוא לא חוזר תוך
דקה אני אתאדה פה למוות'. היא הרימה ראשה לתקרה הנמוכה בה
הסתובב בנינוחות חסרת אפקט מאוורר גדול, מיושן וחורקני. ברוק
עדיין היה מדוכדך מהקלות הבלתי נסבלת בה וויתר על 1000 הבאט
האחרונים שבארנקו בעבור "אישור הכניסה למיאנמר" כשבעצם ידע
שהכסף הנו סכום שוחד שניתן לממשלת תאילנד על לא עוול בכף
התיירים העוברים בגבול. 'או, הנה הוא חוזר' קראה אשלי כשראתה
את הפקיד המיוזע מתקרב אליהם בצעדים קצרים. 'זה יהיה 500 באט
לאדם 1000 באט לשניכם' אמר הפקיד בחיוך שנראה איכשהו מוכר
לאשלי וברוק. 'על מה אתה מדבר?' אמר ברוק בעודו חושב כי הפקיד
התאילנדי מנסה לסחוט אותו בעוד 1000 באט שאין להם, 'לפני 5
דקות הבאנו לך את הכסף!!!'.
'או, אדוני וודאי טועה' השיב הפקיד שנראה מבולבל 'לא קיבלתי
ממך כלום'.
'אתה חושב שתרמה אותנו?' אמרה אשלי ברעד 'כי הדרכונים שלנו
אצלך?' המשיכה.
'אנשים, אני לא יודע על מה אתה מדברים, תחזרו אלי עם הדרכונים
כשיהיה לכם הכסף' הפטיר הפקיד בעודו מתרחק מהם בזהירות.
'אבל אין לנו עוד כסף' אמר ברוק בקול בעודו מושיט יד אל ארנקו
'אתה יכול לבוא ולראות'. הוא פתח את ארנקו בהפגנתיות מול
הפקיד. שני שטרות של 500 באט הציצו מכיס הארנק. 'זה לא הגיוני'
הוא אמר 'הם היו הכסף האחרון שלנו' המשיך כששלח את ידו לכיס
מכנסיו והרגיש שם את שני הדרכונים שאך לפני 5 דקות מסר לאותו
פקיד. 'One Hell of a De-ja-vu' אמרה אשלי את המילים שעמדו
בדיוק באותו הרגע לברוק על הלשון.

14.3.04 ישראל, בסיס טירונים בדרום הארץ, שטח אש 144

נדב שכב לפני קו הירי במטווח כשרגליו משוכלות וחשב על מהות
החיים.
'כמה קל היה לרוקן את המחסנית על אותה מטרה מרוחקת העשויה
קרטון' חשב 'וכמה שונה זה יהיה וקשה כשאצטרך לירות על אדם חי,
אדם שאני לא מכיר, עם משפחה וחברים, עם מחשבות ותחביבים'.
'טוב, עד שזה יקרה...' המשך מחשבתו נקטעה ע"י קריאת המפקד
למחלקה 'בזמנכם החופשי רשאים אש!!!'.
'מה הוא מסטול' חשב נדב בשקט 'הלוא הרגע סיימנו לירות'. אז
החלו מסביב היריות ונדב כבר לא היה כ"כ בטוח 'יכול להיות שאני
מתחרפן?' הוא הרהר בעודו מביט אל מטרתו המרוחקת ופותח את נצרת
הרובה.
'טוב יש רק דרך אחת לבדוק זאת' חשב בחיוך והניח ידו על ההדק.
'אני בטוח מתחרפן' חשב כשהרובה פלט מספר יריות מדויקות למטרה.

באורח פלא לא מוסבר קרו אותם רגעי דה ז'ה וו ברחבי העולם כולו
- איזו אנומליה בזמן או במין האנושי כולו שאינה ברת הבנה - אבל
היא עברה כלעומת שבאה ולמראית עין נראה היה כאילו שום דבר לא
השתנה... כאילו העולם המשיך להתנהל כתמול שלשום...


15.3.04 ואילך בכל קצוות העולם.

הפאניקה החלה כשבני האדם גילו כי אינם יכולים עוד להבדיל
בגווני הצבע הכחול, בדיקה מהירה ומקיפה גילתה כי בהדרגה
רזולוציות העין האנושית מתקשות גם להבדיל בגווני צבעים נוספים
כמו ירוק, צהוב ואדום. העולם הפך פתאום לחד יותר, תמונתי
יותר.
זה המשיך בכך שבני האדם הפסיקו להריח ריחות מסוימים: ריח עץ
לימון, ריח קפה טרי, ריח תינוק רך בימים ועוד... ואז הפאניקה
היתה בעיצומה:
"מוח המין האנושי מתנוון במהירות" קראו חלק מכותרות העיתונים
"ווירוס קטלני המקהה את חושי האדם" טענו עיתונים אחרים. "המוח
האנושי מותקף ע"י קרינה של ישות מכוכב אחר" צעקו מדענים
מטורפים בכל מהדורת חדשות והעולם נכנס לפאניקה מוחלטת.
תופעות נוספות החלו לצוץ כפטריות לאחר הגשם, תופעות מוזרות
מאין כמותן: אנשים הפסיקו להשתמש בהברה 'מי' ואז בהברה 'גה',
חיות מסוימות החלו להיראות כמו פריטי ריהוט ודקורציה (למשל כל
הנמיות נראו בעיני האדם כאגרטלים משושלת מינג וכל הקואלות נראו
כשולחנות תה קטנים), כל דבר מחוספס מעל לרמה כלשהי הפך לחם
למגע בידי האדם ועוד מגוון "שיגיונות" משונים.

"זו ללא ספק תקיפה מתוכננת מהחלל הרחוק" צווחו בלהט מדענים
בחוצות העיר. "זוהי נקמת האל על עוולות הדור" טענו כמרים
ורבנים ברחבי העולם. אלפי מדענים ברחבי העולם הסתגרו
במעבדותיהם כעכברי מעבדה והחלו לחקור הנושא במהירות. והעולם
המשיך והשתגע...

כל מוזיקה שהיא החלה להישמע עמומה כזאת כאילו היא מושמעת מבעד
לחלון ראווה ואלה שהקשיבו ממש בריכוז (מה שלא כ"כ פשוט במצב
שנוצר) נדמה היה כאילו היא דומה לחלוטין למוזיקת הפתיחה של
הסדרה "האסיר" כמתנגנת שוב ושוב.

מצב האנושות החמיר מיום ליום ולאיש לא היה הסבר... מדענים
ברחבי העולם עבדו יומם וליל על המוח האנושי כדי למצוא קצה חוט,
כדי להבין מי זאת התולעת המעכלת את מוחות המין האנושי ומעבירה
את האנושות על דעתה. כל זאת עד אותו הרגע בו המדענים הרימו
ידיהם כשחלה התמורה האחרונה על מוחם הקודח:
כל הגברים מעל משקל מסוים נראו פתאום כמו שקי אורז גדולים וכל
אלה שמתחת המשקל הזה הריחו כמו שדה תירס אחרי הגשם.

"העולם איבד את שפיותו" הייתה אחת הכותרות האחרונות שפורסמו
בעולם הגוסס שניות לפני שהחלו ההירדמויות: בני אדם פשוט הלכו
לישון ולא קמו עוד, מוחם לא יכול היה עוד להיות ערני ונראה היה
כאילו הוא התנוון לחלוטין.
אנשים פשוט ישנו את עצמם למוות - ברחבי העולם אותו דיאגו נרדם
על חלון המאפים (שדמו בעיניו לשורת חמציצים מלבלבים)
הפקיד התאילנדי ואשלי וברוק ונדב הלוחם בשטחים ששניות לפני
שנרדם בסלון ביתו עם משפחתו האהובה אמר למיכאל אביו, שנראה
מדוכדך לחלוטין בימים האחרונים ומאז שפרצה המגיפה הנוראה "אבא,
אל תהיה עצוב, טובי המוחות בעולם לא עלו על מקור המגיפה, לפחות
ניסית..." ונרדם.

לאט לאט העולם נרדם כולו למוות.




14.3.04 רחובות, מכון ויצמן למדע, הבניין ע"ש סאקלר, המחלקה
לפיסיקה של המוח

מיכאל ישב במעבדתו - הוא מיפה את המוח האנושי במהלך 6 השנים
האחרונות כך שהוא בטוח בוודאות מוחלטת היכן בדיוק נמצאים במוח
האדם תכונות ההרג והרצון לקרב שמחרחרות באלפי השנים האחרונות
מלחמות בקרב המין האנושי.
הוא כבר תכנן בדיוק רב את גובה וסוג הקרינה שתיפלט מהלווין
המשותף של ארה"ב וישראל - אותו לווין שניתן למכון ויצמן
לניסויים ובדיקות חוץ אטמוספריאליות רק חודשיים לפני.
הלויין מתוכנת בדיוק כך שבמהלך 5 דקות לאחר הפעלתו ישגר את
הקרינה המיוננת שאמורה להשפיע ישירות ועל איזור אחד במוח האדם
לאורך העולם כולו וינטרל בדיוק של סכין מנתחים (כך הוא בטוח)
את אותו החלק שכה פוגע במין האנושי כולו.
לרגע עלה במוחו הספק - 'אולי אני מתנשא' ו 'אולי זה לא ילך'
רצו המחשבות במוחו של מיכאל אבל מיד הוא נזכר בבנו בכורו נדב
שנמצא בצבא בדרך להיות לוחם ואולי להיפצע ולמות תוך כדי שירותו
והספק נעלם מליבו.
'טוב, העולם לא ירגיש את הקרינה' חשב ' רק הרגשת דה ז'ה וו של
5 דקות שחוזרות על עצמן והכל ישתנה לטובה, אנשים לא יבינו מדוע
יצאו למלחמות ומדוע נהרגו בעבור שטויות' חשב.
וברגע של תעוזה התיישב על המחשב שבמעבדתו ושיחרר את הפקודה
ללוויין שבמסלולו.

מיכאל ישב במעבדתו - הוא מיפה את המוח האנושי במהלך 6 השנים
האחרונות כך שהוא בטוח בוודאות מוחלטת היכן בדיוק נמצאים במוח
האדם תכונות ההרג והרצון לקרב שמחרחרות באלפי השנים האחרונות
מלחמות בקרב המין האנושי.
הוא כבר תכנן בדיוק רב את גובה וסוג הקרינה שתיפלט מהלווין
המשותף של ארה"ב וישראל - אותו לווין שניתן למכון ויצמן
לניסויים ובדיקות חוץ אטמוספריאליות רק חודשיים לפני.
הלויין מתוכנת בדיוק כך שבמהלך 5 דקות לאחר הפעלתו ישגר את
הקרינה המיוננת לאורך העולם כולו וינטרל בדיוק של סכין מנתחים
(כך הוא בטוח) את אותו החלק במוח שכה פוגע במין האנושי כולו.
לרגע עלה במוחו הספק - 'אולי אני מתנשא' ו 'אולי זה לא ילך'
רצו המחשבות במוחו של מיכאל אבל מיד הוא נזכר בבנו בכורו נדב
שנמצא בצבא בדרך להיות לוחם ואולי להפצע ולמות תוך כדי והספק
כמעט ונעלם מליבו - 'אני לא עושה את זה' חשב 'אני פשוט לא עושה
את זה, אולי יש השלכות שאני לא חושב עליהן' חשב שוב 'אולי
הקרינה תשפיע בצורה שאני לא חושב עליה על מוח האדם' הרהר
ובעודו שולח יד לכבות את המחשב הרגיש הרגשת "דה ז'ה וו" מוזרה
כאילו כבר התקרב למחשב אך לפני רגע.