אגם רודברג מעצבנת אותי. נורא.  אני יודעת,זה נורא ציני ובטח
מקנאה. היא כזו תמימה ומתוקה, ויש לה חיוך של מיליון דולר
וזוגיות בתולית והכל נורא ממי אצלה, ועד עכשיו באמת לא היו לי
סיבות להתעצבן עליה חוץ מההנ"ל. מה יש, גם אני רוצה להיות אחת
כזאת, אפילו בגיל 18,שהכל בא נורא בקלות, והיא בטח רזה טבעית,
והשיניים שלה בטח לבנות מלידה והיא כוכבת מתוקשרת. איזה כיף.
אז הבלגתי, ודאי שיש לי דברים יותר חשובים מאגם רודברג. באמת.
בלי ציניות.  עד לפניי יומיים, כששמעתי ראיון שלה אצל גיא פינס
אגם הודיעה ש"היא עוד לא החליטה מה לעשות בנושא הצבא" וכנשאלה
אם היא רוצה להתגייס ענתה "המממ,אני רוצה להיות מאושרת".
וואלה. גם אני. לא ידעתי שהאושר של אגם רודברג יותר חשוב משלי.
כשאני התגייסתי, לא סיפרו לי שהצבא הוא משהו אופציונלי. שכחו
להודיע לי בטירונות שאפשר להחליט אם מעוניינים בשירות או לא.
אז אגם רוצה להיות מאושרת,והצבא, בהכרח, יהרוס לה את האושר.
ואם כך, באמת שלא תתגייס. מה היא משוגעת? הרי כל החיילים
הקרביים נורא רצו להתגייס בגיל 18,אחרי הבגרויות. זה מילא אותם
אושר. הרי שואלים בכניסה לצבא "אתה רוצה להיות מאושר?" מי
שעונה בחיוב, משוחרר מיידית, ומי שעונה "לא, דווקא בא לי להיות
אומלל", מלבישים עליו מדים ויאללה לטירונות. בכלל, מתי זה נהיה
חלק מהנורמה? מתי הפסיקו להתבייש בזה? איך אף אחד לא אמר כלום
כשיעל בר-זוהר עזבה את הצבא אחרי 10 חודשים נינוחים בקריה כי
"היא מיצתה" אבל "ממליצה בחום לכל בני הנוער להתגייס"? המלצה?
זה בגדר המלצה היום? וחלילה שלא יתקבל הרושם שאני ציונית מדור
הפלמ"ח. אני אך עכשיו שבתי משנתיים בניו-יורק, אבל אני את שלי
עשיתי. את הנוער בארץ חינכו תמיד שיש משהו גדול מהם, טובת
הכלל, מטרה נעלה מהם, וזה מה שהבדיל אותנו משאר העולם.
לפחות שהגברת תתרץ, תתאמץ, תמציא משהו - פציפיזם, נישואים. לא,
היא רוצה להיות מאושרת וזה הופך את זה ללגיטימי. לגיטימי
"לבחור" לוותר על הצבא, לגיטימי למישהו מפורסם שהקריירה שלו
חשובה יותר מחייהם האנוניימים של תיכוניסטים משוחררים. אנחנו,
לצערנו, לא נתקבל בפנים חייכניות כשנאמר "אנחנו מעדיפים לא
להתגייס ואם אפשר לצאת על סעיף 'פשוט לא בא לי'". וחלילה לדבר
על משהו ארכאי כמו דוגמא לנוער. הרי אגם משרתת את המדינה דרך
הסבונייה "אהבה מעבר לפינה", מוציאה יומן נוער עם המון טיפים
מועילים ומככבת בהצגה לילדים. אז מה בעצם רוצים ממנה? אני בת
23, שבתי עכשיו מחו"ל, שירתתי שנה ו-9 חודשים. אני מאושרת דרך
אגב, גם בצבא הייתי, וגם מחוצה לו. אז אני אמשיך להתעצבן, ואגם
תהיה אגם, וחיילים ימשיכו למות או "רק" להקריב מספר שנים
מחייהם, ואגם רודברג תהיה מאושרת, ולא תתגייס, כי פשוט לא בא
לה. למה לה? זה לא שמישהו אומר לה משהו, היא הרי נורא מתוקה.