יש רגעים שלא שוכחים בחיים...
עומדת כאילו ממתינה לנס משמים
הכל מתחיל ללבוש חג ואצלי הכל שחור
הרוח הקרירה הנעימה של שעת
הדימדומים המגיעה מהים...
הציפורים שחגות מעל ראשי רגע
לפני שהן חוזרות
ריח הפריחה, תחילת האביב ורק
אצלי זה חורף סערה
אין מילים שאפשר לבטא את הרגע הזה
את הרגש הזה, את הלב שעוד רגע נקרע לגזרים.
אני מביטה על עצמי פנימה ולא יכולה לראות, לראות את
הנפש הכה כאובה.
מסתכלת על האנשים שעוברים ממהרים ורק אני רוצה
להעמיד את השעון לא להגיע למחר
מבקשת שהמחר לא יבוא.