המילים מרחפות באוויר. אני צריך לצוד אותן, כל פעם מחדש. אף
רשת אינה מתאימה למשימה זו. אני מנסה לשלוט במילים, אבל הן
בורחת לי, מכות בי, צוחקות עלי, שולטות בי. בכל שיחה הן מהתלות
בי. אני חושש מהן. אני אוהב אותן. הן חזקות, אני חלש. כשאני
אומר אותן, הן חלשות. כשהן אומרות אותי, אני חזק.

אני מעדיף נקמות בסרטים, מאשר בחיים האמיתיים. הדמויות בקולנוע
מטפלות גם בנקמות שלי. יש הרבה כאלו, ואני לא רוצה אותן.

הגוף שלי מסרב לישון. אני צריך להיות קשוב לו. העייפות תביא
סבל רב מחר. הגוף והשינה הם הדת שלי. במונותיאיזם זה יותר
פשוט.

אני מאמין, שאני עצמי רק בשינה, רק אז אני לא מתחזה. הרגשות
שלי משתחררים. אני לא מדבר רק על החלומות. אני אוהב את הכרית,
את השמיכה ואת המזרן. אני אוהב את הדברים, שעיניים רואות, כשהן
לא רואות דבר. אהבה מהסוג הטהור ביותר. אני מפסיד שינה כדי
לכתוב שורות אלו. חטא מבורך.

המילים, שלא נאמרות, תמיד טובות יותר מן המילים, שנאמרות. לו
רק אפשר היה להרגיש אותם יותר חזק. שני אנשים ביחד. אני אומר
"כואב לי הראש", ובאותו הזמן אני והיא מרגישים את המילים "אני
רוצה לנשק אותך בכל מקום שתבחרי". ואז אנחנו מחייכים ונותנים
למילים. אז אנחנו עושים מעשים הראויים למילים. זה אף פעם לא
קורה. לא נורא, גם המבוכה יפה מאוד. נדמה לי שאותה רק אני
מרגיש.

רב הנסתר על הגלוי. הנסתר הוא רב, במובן הדתי. צריך להתייעץ
אתו, לכבד אותו, לשמוע אותו ממלמל דרשה, שאני לא מבין. להסכים
עם כל מילה.

בית הכנסת שלי הוא משחקי הפועל ירושלים. יש לי שם קהילה. כולם
מתפללים ואני מרגיש שייך. הכדור נכנס לרשת. אני מרגיש, שאין
דבר יפה יותר מזה. כשהקהילה ממשיכה לשיר אחרי ההפסד, אני
מרגיש, שאין דבר יפה יותר, יופי עצוב. העצב הזה שולט בי. אני
מקבל באהבה את מלכותו.

ספר טוב זה דבר מסוכן. הוא שואב אותי אליו. אני מאוהב. אם
מישהי תרכון כדי לנשק את פי, אהדוף אותה בבוז. אבל ממילא אף
אחת לא באה. או אולי לא שמתי לב. אם הפסדתי אהבת אמת, זה לא
נורא. על אהבה אי-אפשר לסמוך. על ספרים טובים- כן.

בראשיתי היה החשש. מאז לא נברא הרבה חדש.

קבל את הרע כקבל את הטוב, אך בשום אופן אל תקבל אחד מהם בהבנה.

הרבה פעמים אני רואה בחורה יפה, ושותק. לפעמים אני מתקרב.
לעיתים היא בוכה. יש מקרים, שבהם היא מתנשקת עם גבר אחר או
נרדמת לידי באוטובוס. במקרים כאלה אני חושב שקובריק היה מביים
את זה טוב יותר. אבל אולי הוא באמת מביים אותי מן העולם שאחרי
המוות.

ישבתי על האסלה. לא חרבנתי. חיללתי את קדושת המקום.

בסופו של יום, גם אני, גם צ'רלאס מנסון וגם הדאלי לאמה-
ישנים.

דת היא נשק חם וחזק יותר מכל אושר. אשרי המאמין. יבורך כל מי
שאינו מאמין.

"אחרים אומרים: אל תשנאו שום דבר, מלבד השנאה" שר בוב דילן.
אני חושב, שגם השנאה לא ראויה לזה שנשנא אותה.

השעון המעורר הוא אויבי. אני מכוון אותו כל ערב.
אני טובע בים ביישנותי. אני מתחנן: אל תושיטו יד כדי למשות
אותי לעולם שכולו אושר.

החופש כולא אותי. אני רוצה לצעוד לעבר המסך ולהיכנס לתוך סרט
של וודי אלן.

מה זאת אהבה? אחרי המתנה ארוכה מגיע אוטובוס. יש מקום ישיבה
פנוי. אומרים, אהבה יש בעולם.

שאני והיא מסתכלים על אותו נוף, האם גם היא רואה את אותו הנוף,
שאני רואה?

כאשר המציאות כואבת מדי, אפשר לנסות לברוח אל הדמיון. כאשר
הדמיון כואב מדי, תמיד אפשר להתנחם בזרועות המציאות.

התבוננתי בה מרחוק. היא נראתה כמו נערה רגילה. ניסיתי למצוא בה
יופי ייחודי בלתי ניתן לתיאור. אסור להתייאש. לאחר מאמץ רב
הצלחתי. היא היפה בנשות תבל. לנצח היו פניה נצורות באלבום
הדברים, שאהבתי בצורה בה לא אהבתי כל דבר אחר, ואני לא אוהב
אותם יותר.

ה"אני" בכתיבה שונה מאוד מה"אני" האמיתי. כמה נפלא להיות שלושה
אנשים שונים.