כל יום שבת אני ואבא שלי היינו הולכים לשחק כדורגל בספורטק ת"א
(גני יהושוע)...
מגיל שמונה בערך (נראה לי), אני הולך איתו...
כל פעם הייתי מנדנד לו שאני רוצה לשחק... הוא לא הסכים (מטעמי
הבטיחות שלי)...
פה ושם כשהיו מעט אנשים הייתי משחק בסוף המחצית השניה, כשכולם
היו עייפים... אבל חוצמזה הייתי משחק לבד או שהייתי מוצא ילדים
אחרים שמשחקים שם.
בגיל שתים-עשרה וחצי (בערך)... התחלתי לשחק באופן סדיר!!!
נכנסתי להרכב הפותח של הקבוצה (מאז הבקעתי קצת יותר משלושים
שערים)!!!
בהתחלה אבא לא הרשה לי לרדת להגנה... הוא פחד עליי (אפשר להבין
אותו. בגלל זה הייתי קצת טוב בהתקפה, בעיקר בהתקפות המתפרצות.
קצת לפני גיל ארבע עשרה, הרשו גם לרדת להגנה. לא הייתי כ"כ
טוב. בעיקר בגלל החסרון הפיזי שלי.
לאט לאט, גם נכנסתי לשער (העמדה היותר חזקה שלי)...
מאז ועד היום (אפשר לחשוב כמה זמן...), אני אחד השוערים הטובים
בקבוצה.
אבא שלי הוא המגן הכי טוב בקבוצה... אף אחד לא יכול עליו!
(במיוחד כשאני בשער, יש לו על מה להגן.)

בכדורגל יש כל מיני אנשים... חלקם מעניינים וחלקם לא... אז אני
בוחר מטעמי נוחות (וכאבים בפרקי האצבעות) לא לפרסם את שמותיהם,
עמדותיהם, אופיים ופרטים אחרים העלולים להסגיר את זהותם...

ג. עמית

נ.ב.
עד שהסיפור המקורי יצא לאור אני מפרסם קטעים מחיי, כולם תחת
הכותרת הכללית של הסיפור "קשור לכלום...", מכיוון שהם חלקים
ממנו.
החלק הבא בקרוב.

עוד נ.ב.
אבא שלי הוא אחד האנשים הכי טובים שאני מכיר... אני עוד אכתוב
עליו פרק!