גיא התעורר. הוא לא ידע מה היה הרעש שהעיר אותו, אבל הוא
התעורר כולו מזיע, כאילו חלם חלום רע. סיוט.
למזלו, הוא לא העיר את אשתו, אחרת הייתה שואלת אותו לפשר
העניין שבגללו התעורר. עוד כשהיה קטן, אמר לו אביו לא להכניס
נשים לעסק. אבל גיא לא הקשיב לו. גיא העדיף להתאהב. ועכשיו הוא
צריך לסבול את התוצאות.
גיא היה נשוי כבר 15 שנים לאשתו, נילי. לפני החתונה שניהם לא
יכלו להיפרד. תמיד היו ביחד, כמו בכל הסרטים ההוליוודיים. גיא
לא שכח אף-פעם איך ישבו שניהם על הגבעה שליד ביתו שבנשר
האגדית, היו מסתכלים מעלה ומתכננים את חייהם כזוג מאושר. אך לא
פעם, צריך היה גיא לעזוב את נילי. אולי לרגע, אולי לשניים, אבל
אביו היה זה, שתמיד החזיר את גיא למציאות הכואבת, לאחר שריחף
כמאוהב.
אך מאז עברו שנים רבות. גיא נישא לנילי, בתחילה אהבתם פרחה. אך
אחר-כך החלה היא לדעוך, דעיכה איטית וכואבת. הם חשדו אחד בשני.
גיא חשד, שלנילי יש רומן מהצד; ונילי, לעומת זאת, חשדה בעבודתו
של גיא. אבל גיא אף-פעם לא סיפר לה. איך יכל? הוא הרי פושע! זה
היה העסק המשפחתי!
בינתיים נולדו לגיא ולנילי ילדים מדהימים, שקיבלו מהוריהם כל
מה שרצו. הם ראו עולם, שבשבילו גיא כמעט התאבד, ונילי סבלה.
אבל אדם לא התלונן. גיא ונילי לימדו את ילדיהם להעריך את כל מה
שיש להם, והצליחו לגדל ילדים למופת. לגיא נראה, כי העובדה הזאת
הייתה קרן האור היחידה בחייו, פרט לכסף, שקיבל עבור כל משימה,
כמובן.
בהתחלה גיא לא האמין, שיש לו היכולות האלו. אך מסתבר, שאביו
חינך אותו להכיר את היכולות המדהימות הללו. גיא, כמו אביו,
הצליח להיכנס לכל מערכת חשמלית: מערכת הקולנוע הביתי,
הטלוויזיה ואפילו מכונת הכביסה. לכל גבר במשפחתו של גיא הייתה
היכולת להתכווץ לגודל של "באג" אלקטרוני, ולעבור מכרטיס
אלקטרוני אחד, למשנהו. אך כאן לא נסתיימה עבודתם. כשהיה מקבל
גיא משימה לפרוץ למעגל מחשבים השולטים בשביל החלב, הייתה
למשימה זאת מטרה אחת, ייחודית ומסוכנת: לגנוב. כן, ברגע שגיא
היה משתלט על מערכת המחשבים, היא הייתה קורסת מיד, ובכדי
לשחזרה על הציוד הפרטי של גיא, היה זה גונב כמה כרטיסי זכרון
מהמעגל האלקטרוני, חוזר דרך רשת הכבלים חזרה לנקודת המפגש ואז
חוזר לגודלו הטבעי כשכרטיסי הזיכרון בידיו. זו הייתה עבודתו.
אך אם חשבתם לרגע, שהדבר התקיים רק במשפחתו של גיא, טעות מרה
וחמורה טעיתם. הדבר חזר על עצמו בצורה מסודרת במשפחות רבות
אחרות. המדענים הממשלתיים הצליחו לאתר את התופעה, ולמצוא לה
שימוש יעיל. כל אדם בעל כישרון של הקטנה לגודל של "באג", היה
נדרש להתגייס למשטרה ולצבא בכדי לסייע להם בתפיסת פושעים
למיניהם, תיכנון ווירוסים שיכלאו את האנשים הללו, שאכן כמו גיא
הפכו לפושעים, במעגל האלקטרוני או פשוט בכדי לעקוב אחרי
יישויות מבוקשות. אנשים כדוגמאת גיא הפכו לזן מיוחד במינו
ובלעדי. לזן קראו "טרנספוב". אבל גיא, בגלל "העסק המשפחתי", לא
הורשה להתגייס לא לצבא וכמובן שלא למשטרה, למרות שרצה. אביו של
גיא צירף אליו עוד כמה ביריונים טרנספובים, שסייעו לו
במשימותיו.
הפעם גיא קיבל על עצמו משימה לא רגילה. היה עליו להתנקש בבכיר
המועצה העליונה של שביל החלב. גיא קם ממיטתו ורץ להתלבש. נשארו
לו כ-20 דקות, עד ש"חבריו" יגיעו. הוא שטף את פניו, התלבש
במדים שחורים, שנגנבו מהיחידה המובחרת של צבא שביל החלב. הוא
אסף לתוך תיקו את כל האביזרים הדרושים לו, ביניהם פלאייר,
למקרה שיסתבך; רובה מגנום עם כוונת לייזר, שיורה כדורי חום
השורפים את האוייב מבפנים ותמונה של משפחתו, למקרה שלא יחזור
מהמשימה. גיא יצא מהפנטהאוז שלו, ירד למטה ופגש באחרים. בין
חברי קבוצתו היו מאליק (הביריון שצורף אל גיא בתחילת דרכו,
ממוצא בדואי), שלום (הביריון האחר) וריקי- בחורה חדשה, שלא
מזמן הצטרפה לקבוצה, בה התאהב גיא יותר ויותר ככל שנקפו הימים.

הם כולם נכנסו לרכב הרחף, שעד מהרה צבר גובה, ועלה אל מעל גגות
פלנטת A של שביל החלב. עד מהרה הם הגיעו לשער משכנו החדש של
אביו של גיא. כולם יצאו מהרחף ונכנסו לתוך הבית. בתוך הבית
פגשו את אביו של גיא, ראובן.
"מה שלומכם, ילדים? מתרגשים מהמשימה?", שאל בהתלהבות מחליאה.
"הכול בסדר. מתי יוצאים?", אמר גיא באדישות.
"לאן אתה כל-כך ממהר, נערי?", שאל אביו.
גיא שנא, כשאביו קרא לו 'נער'. 'מה הוא חושב לעצמו, הזקן
המחליא הזה?', חשב גיא.
"נו, אבא! מתי???", המשיך גיא.
"בעוד שלוש דקות יתחילו זרמי החשמל הראשונים של הבוקר. תוכלו
לתפוס אותם ולהגיע מהר יותר", ענה ראובן.
"טוב, בואו נתכונן", אמר גיא לעמיתיו.
כל הקבוצה פתחה את תיקיהם והחלו מוציאים כלי נשק ודברים
אישיים, שיסייעו להם במסע החשמלי, משהו, שלהם. אחר-כך כולם
נכנסו לחדר ההכנה, בו היו גם מחשבים, שעקבו אחרי הטרנספובים.
"אני מציע לכולכם להיכנס אליו הבייתה דרך הממיר. הבנתם אותי?",
אמר האב.
"כן", ענו כולם במקהלה.
"טוב, אז שיהיה לכולכם בהצלחה. תחזרו במהרה", אמר האב הקשוח.
עד מהרה נעלמה החבורה. הם כולם נכנסו לרשת החשמל של הפלנטה.

כבלים כחולים וירוקים בינות לקירות בצבע ירוק מזעזע הופיעו אל
מול פניו של גיא. גיא כבר ראה את הזרם הראשון מגיע.
"טוב, תתכוננו. זה הזרם שלנו. תפתחו את חיישני הכיוון שלכם",
אמר גיא לעמיתיו. אלה הדליקו נורה בצבע כחול על בגדיהם, וקפצו
על הכבל הכחול בו עבר הזרם החשמלי. הכבל הכחול הזה היה הכבל
הלאומי של הפלנטה. בלעדיו, הפלנטה לא הייתה מתקיימת.
גיא הרגיש כיצד החום של הכבל נכנס לתוכו. בהתחלה הרגיש
עיקצוצים מוזרים בכפות רגליו וכפות ידיו. אבל הוא התרגל. זה
היה דבר שבשגרה. לפתע גופו הקט החל לצבור מהירות מטורפת, עד
שכל הכבלים הצבעוניים החלו להפוך לירוק מדברי, ומסכי הכרטיסים
האלקטרוניים נעלמו. הם עלו על השדרה הלאומית, ויצאו מעומס
העיר. עתה המהירות גברה עוד יותר. לבו של גיא החל לפעום
במהירות, כמאיים להתפרץ החוצה. הנורות הכחולות שעל בגדיהם של
חברי הצוות החלו להבהב במהירות.
"אתם מאבדים את הכיוון!", שמע גיא את אביו צועק לתוך הקשר.
"מה?! אני לא יכול לשמוע אותך! אבא!", צעק חזרה גיא לתוך מכשיר
הקשר.
"תרדו מהמסילה הלאומית מיד, אחרת תאבדו לעד!", צרח חזרה
ראובן.
"אה! בסדר!", החזיר גיא. "יאללה! יורדים!".
כל חברי הצוות קפצו מהכבל והרגישו עצמם עפים הרחק הרחק מהכבל.
העיקצוצים בכפות הרגליים  החלו להתגבר. עתה הם היו
בלתי-נסבלים. אט-אט החלה ליפול המהירות של הצוות עד שנפסקה
כליל, ואלו נפלו לרצפה אלקטרונית. למעשה, לא הייתה זו רצפה,
אלא כרטיס ההמרה של ממיר דיגיטלי כלשהו.
"היכן אנחנו, אבא?", שאל גיא.
"בדיוק היכן שאתם צריכים להיות, בממיר הדיגיטלי של המטרה. עתה
אוביל אתכם החוצה", ענה האב אל תוך מכשיר הקשר.
"אוקיי. אבל אבא, תבדוק שאף-אחד לא עקב אחרינו", אמר ברוגע
גיא.
"כבר בדקתי. שכחת, שאני מקצוען?".
"בדיקה לא כל-כך יסודית, הייתי אומר", אמר קול מתוך הצללים. כל
חברי הצוות הוציאו את נשקם. כנראה שבסופו של דבר מישהו אכן עקב
אחריהם.
"לא תצליחו לתפוס אותי כל-כך מהר", התגרה בהם הקול, שעתה הופיע
בצד אחר של הכרטיס עליו עמדו.
"מה זה יכול להיות?", שאלה ריקי.
"רק וירוס הדמיית מחשב. קטן עלינו!", ענה גיא, שכבר התרגל
להתמודד עם וירוסים ממשלתיים, ואף רצח כמה מהם. בד"כ היו
מופיעים כביריונים, או כדמויות בדיוניות. אך לעיתים רחוקות
בלבד היו מופיעים כנחשול ענק או כפצצת רשת, שהייתה מפוצצת את
מרחב הרשת ומחסלת את הטרנספובים, אך אלו היו נפוצים ברשת
האינטרנט ובמחשבים בלבד.
"הו, לא! טעית בהערכתי, ידידי. אני אינני וירוס, וטעות בידך,
כשאמרת שאני הדמיה בלבד", ענה הקול.
"הו, גיבור שכמותך! מהצלללים הוא מדבר! בוא הנה והראה את עצמך!
בוא והתעמת איתי פנים אל מול פנים!", צעק גיא.
הקול הפך במהרה לדמות, שהופיעה מבינות לצללים.
"שלום, גיא", אמרה הדמות.
"אבא?!", שאל גיא כמהופנט. הדמות חייכה.
"מה, גיא? למה אתה מחכה? זוז כבר", צעק ראובן לתוך מכשיר
הקשר.
"אבא, אתה פה בכלל. מי מפעיל את מכשיר הקשר?", ענה גיא.
"אוי לא, גיא! ממש לא טוב. נתקלת בתכנה החדשה, שהתקינו בכל
הממירים. תברח! מהר! פיניתי לך מרחב ענק אליו תוכל לברוח! מיד!
יש לו פצצה ביד, ואם לא תברח בעוד שנייה היא תתפוצץ!", צעק
ראובן.
שלום ומאליק, ששמעו את צרחותיו של ראובן, תפסו את גיא וברחו
בכיוון המרחב המפונה. ריקי רצה אחריהם.
"בוס, כאן מאליק מדבר. הדרך אותנו. הבן שלך שרוי בהיפנוזה
עמוקה, כנראה", אמר מאליק.
"טוב. המשך בכיוון הזה. אתה בדרך הנכונה", ענה ראובן. הצוות רץ
במקביל לחוט ירוק, שהלך והתעבה, עד שהתחבר למצג דיגיטלי.
"מאליק, האם אתה רואה את המצג?", שאל ראובן.
"כן, בוס. מה לעשות?", ענה מאליק.
"הוצא את הפלאייר וחתוך את הכבל הירוק. צריך להסוות אתכם. ברגע
שתעשה זאת, תבדוק את מצבו של גיא. הבנת?".
"כן, בוס". מאליק עשה על-פי ההוראות. אחר-כך בדק את מצבו של
גיא. גיא חזר לעצמו והתעשת.
"בוס, הבן שלך בסדר", אמר מאליק.
"מאליק? מה קורה פה? למה מכשיר הקשר אצלך? איך הגענו לכאן?",
אמר גיא.
"הנה, קח אותו. אביך רוצה לדבר איתך", אמר מאליק לגיא.
"כן, אבא", ענה גיא.
"האם אתה זוכר דבר, או חצי דבר, ממה שקרה לפני-כן?", שאל
ראובן.
"לא. מה קרה? אני מרגיש הנגאובר. אומר לך משהו?", ענה גיא.
"יופי. המשך במשימה כרגיל. גש לצג הדיגיטלי והבט דרכו. תבדוק
אם כולם עדיין ישנים בביתו של הסנאטור", נאנח ראובן.
"אוקיי", ענה גיא. הוא ניגש ל"חלון", שניצב אל מול פניו.
הסלון, שנגלה אל מול פניו, היה ריק. גם המטבח, ששהה בקרבתו,
היה ריק מאדם.
"כולם ישנים", אמר גיא.
"יופי. אמור לכולם לגשת לצג ואז תחזרו לגודל הרגיל שלכם", ענה
ראובן.
"בסדר. תודה, אבא", אמר גיא.
"אל תודה לי. תודה למאליק", ענה בקשיחות האב, למרות שחיוך קטן
עלה על פניו. "בהצלחה, בני".
"תודה".
אחרי שקרא לכל חברי הצוות, וכולם ניגשו אליו, חזרה הקבוצה
לגדלה הרגיל. הם נכנסו לתוך אזור "המטרה".
"טוב, הכינו את נשקיכם, ונקו את האזור הזה", לחש גיא. "הזהרו
מגלאים למיניהם. אל תשכחו, שהוא סנאטור".
מאליק ושלום הלכו לאבטח את האזור. בינתיים ריקי הצטרפה לגיא-
ויחדיו הם הרכיבו את כח הפריצה. הם יצאו מתוך הסלון ונכנסו
למסדרון. זה היה יותר חשוך מכל דבר אחר, שראו. הם המשיכו.
"אבא, היכן החדר?", לחש גיא למכשיר הקשר.
"אתם בכיוון. סוף המסדרון ימינה", ענה האב.
"תסתובבי", הורה גיא על ריקי.
"מה, פה? עכשיו? באמצע המשימה?!", גיחכה ריקי במתק שפתיים.
"ריקי, אני נשוי!", לחש בחוזקה גיא. ריקי הסתובבה, וגם גיא.
שניהם החלו ללכת אחורה, עד שתיקיהם נתקעו בקיר. הם הסתובבו
לעבר דלת החדר. ריקי הוציאה את ספריי הפלפל של והחלה מרססת על
הדלת. הם גילו שלוש קרני לייזר.
"את נכנסת וחוסמת את המעגל הזה. עכשיו!", לחש אליה גיא.
ריקי נכנסה לתוך המערכת. 'מה, זה הכל? לא יכלו לעשות משהו קצת
יותר קשה? זה המעגל האלקטרוני הקל ביותר, שראיתי אי-פעם!',
חשבה לעצמה. היא הוציאה מכיסה חתיכת קרטון ושמה אותה במרכז
במעגל. כך היא מנעה מקרן האור, שתורגמה לקרן לייזר חורכת,
להגיע לממיר האלקטרונים. הדבר פעל בלי בעיה, והיא חזרה לגודלה
הטבעי. כשחזרה, גילתה ששלום חזר. מאליק נשאר לשמור על השטח
המאובטח.
"אני לוקח את הסנאטור, את את אשתו. שלום, שמור על הדלת", ציווה
גיא. גיא הוציא מכסאו משתיק צירים, שהיה נפוץ בין הגנבים באותם
הימים. הוא חיבר אותו לדלת והחל סופר: "אחת... שתיים...
שלוש!". הדלת נפתחה בשקט מופתי. ריקי וגיא טענו במהרה את הנשק
ונכנסו. הם גילו לתדהמתם, שהחדר היה גדול. "כמעט כמו דירה
שכורה", גיחכה ריקי בציניות.
ריקי וגיא התקרבו למיטה. גיא הניד בראשו. זה היה הסימן, שאמר,
שיש אור ירוק להמשיך. שניהם הורידו את הסדינים. אשת הסנאטור
התעוררה מיד. משראתה דמות רוכנת מעליה, צווחה בקולי קולות, דבר
שהעיר את הסנאטור. ריקי וגיא מיהרו לסיים את הסיוט. ריקי תקעה
לאשת הסנאטור הצווחנית כדור בראש, ובכך מנעה את הסירנה, שהחלה
להישמע בכל הבית. גם גיא הגיב מהר, תקע את קת רובו בפניו של
הסנאטור, ואחר-כך שיחרר אל נקודה בלתי-נראית בין עיניו כדור,
שיצא ממשתיק הקול.
"אין לנו הרבה זמן", אמר גיא לריקי. שניהם יצאו מהר מהחדר ורצו
לסלון. בדרך הם אספו את שלום ומאליק, והתארגנו אל מול
הטלוויזיה.
"המטרה חוסלה, אנחנו בדרך לקן הציפורים", אמר גיא לתוך מכשיר
הקשר.
"מעולה! הכנסו דרך הצג", ענה אביו של גיא. הם נכנסו.
הקבוצה הלכה שוב דרך הכבל הירוק, שהיה חתוך עתה. אך זה לא היה
הסוף. ההולוגרמה של אביו של גיא חזרה והופיעה.  
"אוי, לא! לא עוד פעם!", צעק שלום.
"מה? מה קורה שם?", צעק ראובן לתוך מכשיר הקשר, לאחר ששמע
קולות עמומים. לא הייתה תשובה.
עתה ההולוגרמה נעלמה. במקומה הופיעה דמות ברזל בגובה של 2
ננומטרים. הדמות הייתה מכוסה כולה בשריון ברזל, שמעליו נחו להם
בכבידה כלי-הנשק שלה. הדמות הוציאה את רובה המגנום, דור ה-X.
חברי הצוות כבר הבינו מה בכוונת הדמות לעשות. מאליק חטף מגיא
את מכשיר הקשר והודיע לראובן מהי תמונת המצב.
"בוס, תיכנס למאגרי המידע באינטרנט. אני חושב, שזה משהו עוד
יותר רציני ממה שאתה משער", אמר מאליק וזרק את גיא על גבו.
חברי הצוות הצליחו למצוא מחסה בתולעת חוטים עבה. עד מהרה החלה
הדמות לירות יריות כבדות. החוט הגן על הקבוצה בצורה נאמנה.
"אני הסיוט של אמכם!", צעקה הדמות. "אני אגרום לכם לצווח כמו
ילדות קטנות. אתם תראו מה זה אומר לרצוח אנשים. אני אתלה אתכם
עם הרגליים למעלה ואפשוט את עורכם לאט-לאט כדי שתרגישו את
הכאב!".
"טוב, לא נשאר לנו הרבה זמן. אנחנו חייבים לברוח מפני הפדופיל
הננסי הזה!", אמר מאליק לתוך מכשיר הקשר.
"טוב, אני יודע מה זה. זאת מוטציה חשמלית. אלו מספר וירוסים
מיושנים, שלא עברו את אישור המשטרה והממשל, ונזרקו ברחבי הרשת
הדיגיטלית. זה באמת סיוט של כל טרנספוב. לאחר שהווירוסים האלו
מתקשרים אל האלקטרונים והאותות הדיגיטליים הנשלחים מאנטנת
הלויין אל הממיר, הם מתחברים יחדיו למעין מוטציה מוזרה. אבל
עזבו. זה הסיוט של כל טרנספוב. זהו גם הסיוט של הממשל. אחרי
הכל הוא אשם בפיתוחו, ועכשיו הווירוסים, שהוא עצמו פיתח,
חוזרים אליו כבומרנג...", ענה ראובן.
"יופי. עכשיו, איך אנחנו יוצאים מכאן? אנחנו במילכוד! אוי לא.
לא! אחחחח...", קולו של מאליק נקטע.
"מה זה צריך להיות?", צעק ראובן.
"הורידו את מאליק", אמרה ריקי. "מה אנחנו עושים?"
"אוקיי. תנסו למצוא דרך, שבה תוכלו להגיע לגבו. ברגע שהגעתם,
תתחילו לירות במרכז הגב, כך שהווירוסים הללו יתפרקו. אח"כ חסלו
אותם אחד-אחד, ככה הם חלשים יותר", ענה בעצבנות ראובן.
"אוקיי, איך בדיוק אנחנו עושים את זה?", שאלה ריקי את שלום,
שהקשיב למהלך השיחה.
"אין לנו מה לעשות. עלינו לעזוב כאן את מאליק. הוא כבר מת
ממילא. אני אקח את גיא תחת חסותי. אני מקווה, שאת יודעת לרוץ
מהר. לטובתך", ענה שלום, וברק מוזר החל להופיע בעיניו.
"מה אתה זומם?", שאלה ריקי.
"תכנית, שתוציא אותנו מכאן. ריקי, אני אצא מהתולעת הזאת יחד עם
גיא, וארוץ לשם", אמר שלום והצביע לעבר שדרת הכבלים הלאומית,
"שם אתחבא מאחורי אחד החבלים. את, בינתיים, תרוצי מסביב
ותתחילי לרסס לו את הגב. ברגע שהפרדת אותם, אני וגיא, בתקווה
שהוא יחלים, נרוץ לעזור לך. הבנת?"
"לא. אני לא נותנת לך לברוח! הנה, קח את זה", אמר ריקי והוציאה
מתוך תיקה זיקוק דינור, "זה בטוח יפחיד אותו וייתן לו מוטיבציה
לחסל אותך. כך יהיה לי יותר קל לעבור אותו".
"אוקיי, סיכמנו", אמר שלום ולקח את הזיקוק, "תני לי את רובה
הלייזר שלך".
ריקי נתנה לשלום את רובה הלייזר וזה כיוון לעבר פתיל הזיקוק.
הפתיל נדלק עד מהרה, וחמימות עמומה מילאה עד מהרה את הצוות.
שלום קם, אסף את גיא והחל רץ לעבר השדרה הלאומית.
"1...2...3...", ספר בליבו שלום. ידיו הזיעו. כשהגיע למספר
חמש, זרק את הזיקוק לעבר המוטציה. זה התפוצץ בעודו באוויר, דבר
שגרם למוטציה להסתובב. שלום המשיך לרוץ מהר יותר, ובינתיים גיא
התעורר.
"מה... מה... אחחחח... לא עוד פעם", נאנח גיא, שכבר הרגיש את
ההרגשה המשונה.
"כן. אבל הפעם, כדאי לך להתעורר מהר. מוטציה רוצה להרוג אותנו.
זה לפחות, מה שהיא עשתה למאליק", אמר שלום. השניים הגיעו לכבל
הכחול והסתתרו מאחוריו. למזלם, הוא היה עבה דיו בכדי לחסום את
היריות. שלום הציץ לבדוק את שלומה של ריקי. הוא ראה, שהיא כבר
הייתה מאחורי המוטציה, מתכוננת לירות את יריית המחץ שלה. אך
לפתע החלו הכבלים להתנתק מעצמם, והמוטציה נפלה. רעידה הרעידה
את החלק בו עמדה ריקי, ורעידה זו גרמה לנפילתה.
"אוי, לא! הבוקר הגיעה! הם מפנים את הדירה של הסנאטור. הם בטח
ניתקו את כבלי הממיר", אמר בקול רועד גיא. אט-אט החל המסך,
שמול עיניהם, להיעלם. רוח חזקה החלה.
"אנו חייבים לברוח, גיא. אחרת אנחנו נעוף היישר לידי הממשל",
אמר שלום.
"טוב, בוא נעוף מפה", אמר גיא ולקח משלום את מכשיר הקשר. "אבא,
בעוד כמה זמן הגל הבא?"
"הו, גיא. כמה טוב, שאתה בסדר...", התחיל ראובן.
"אבא! מתי-הגל-הבא?!", צעק גיא.
"אוקיי! טוב! בדיוק בעוד... 2 שניות?", התחיל ראובן מדבר,
"גיא? גיא?! גיא!". לא הייתה תשובה.
ובינתיים החלו לצבור תאוצה גיא ושלום יחדיו. עד-מהרה הם החלו
לזהות את כבלי הכניסה למחשבים בחדר העבודה של ראובן.
"אבא, הגענו", אמר גיא.
"יופי, תכנסו דרך צג המחשב", ענה ראובן.
מיד הופיעו דמותיהם של שלום וגיא.
"היכן ריקי? אתה אמרת לי, שרק מאליק נהרג!", צעק ראובן,
משהתחוור לו, שריקי כבר לא תחזור.
"הרגו אותה בממיר...", אמר בהתנצלות שלום.
"חתיכת בריון מטונף ומטומטם! מה אתה חושב לעצ...", החל לצרוח
ראובן על שלום.
"אבא!", התערב גיא אל תוך השיחה, "זו לא הייתה אשמתו! הוא..."
"גיא! אל תתערב!", החזיר לו ראובן.
"אבא! תקשיב לבן שלך, במקום למצפון המטומטם והמטונף שלך, חתיכת
סנוב! הם ניתקו את הממיר, ולא הספקנו לתפוס את ריקי! היא נבלעה
בממיר יחד עם המוטציה החשמלית!".
ראובן פנה להביט בבנו. הוא לא ידע מה לעשות. זאת הייתה הפעם
הראשונה, ששני חברי צוות שלו נהרגים במשימה. 'איך נבשר
להוריהם? הממשל כבר על התחת שלי מזה חודשיים', חשב ראובן.

סגנית רותי שמו יצאה צולעת ממכוניתה. היום היה היום הגדול
בחייה. היא מתחילה לעבוד במשטרה כמומחית לאיתור טרנספובים.
היום אמורים להשביע אותה. רותי נכנסה אל האולם הענק, ומשם, דרך
שתי דלתות גבוהות, היא נכנסה אל תוך אולם ההשבעות. הטקס החל.
פקיד משטרה ניגש אליה עם ספר תנ"ך בידיו.
"האם את נשבעת להגן בנפשך על תפקידך ולא לשקר לעולם?", החל
לדבר באדישות הפקיד.
"כן", ענתה רותי, קורנת מאושר. 'אני אגרום לטרנספובים
המטומטמים האלה, שבגדו בי, לשלם על כך. בגללם אני כבר לא ריקי.
אני רותי! רותי שמו! הו, כן. הם ישלמו על זה!', חשבה רותי...