[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







ארי סאן
/
הבוקר שאחרי

אני נע במיטתי, הכרתי חוזרת ואני מתחיל להתעורר מהשינה. הגוף
שלי דורש עוד, טוען שעדיין לא הספיק לו. אני משפר את הפוזיציה
ופולט אנחה של שביעות רצון.
"בוקר טוב חמוד" קול לא מוכר צורח באוזני. מזכיר לי ימים
נשכחים באוהלים קרים וקול שזועק "השכמה", "השכמה".
אני פוקח את עיניי לרווחה מתבונן בדמות הזרה שרוכנת מעלי, מי
זו לעזאזל?
אני מסרב לקבל את הנוכחות שלה, מושך את השמיכה מעבר לראשי.
"נו ישנוני, תתעורר" היא נצמדת אלי מגששת עם ידיה לאורך גופי.
"אני רואה שמישהו פה התעורר" היא אומרת שהיא אוחזת בידה את
זקפת הבוקר שעבורי מעולם לא היתה קשורה לאיזשהו אירוע מיני.
למרות שמרבית מידידי טוענים שיש להם חיבה לסקס בבוקר, בי אין
שום רצונות מיניים בשעות מוקדמות אלה וכל רצוני לגרור את גויתי
העייפה למטבח ולשתות את שתי כוסות הקפה שלי לפני שאפקח את
עיניי.
היא מתרוממת על ברכיה וריח חריף מאיבר מינה חודר לאפי, היא
גוהרת מעלי, מתישבת עליו ומתחילה להתנועע במהירות. אני מנותק
לחלוטין מהנעשה ורק אנחותיה מפריעות לי להרדם שוב.
היא מנסה לנשק אותי אך צחנת הבוקר מפיה גורמת לראשי לנוע באי
מנוחה בניסיונות התחמקות.
מאיפה מגיע המרץ שגורם לה להשתולל עלי כך? אתמול בערב נאלצתי
לגרור אותה בכל המדרגות שבבנין מגורי, מיותר להזכיר שגם סחבתי
לה את הארנק חצי תל-אביב בגלל שהוא היה כבד מדי עבורה. הלוואי
והייתי מצליח להבין למה היא לוקחת איתה את הארנק במילא היא לא
תכניס את ידה פנימה כשיגיע החשבון. אולי עדיף להגדיר את פיסות
העור שמחוברות יחדיו כמנשא ולא ארנק, כי כסף לא יצא משם. הסכום
הגבוה ביותר שאי פעם היה בתוכו (למיטב ידיעתי) הוא עשרים
שקלים.
מה אפשר לעשות היום בסכום כזה?
אני מביט בבחורה שעלי מתנועעת ונאנחת, נזכר שבחודשים האחרונים
היא מדי פעם מגיעה לדירתי להפריע לי לישון בשקט.
לדירה נכנסת גברת סקסית שאחרי שאנחנו שוכבים אין לי את הכוח
לגרש.
בנקודה זו לבחורות שונות יש גישות שונות אך לכולן מטרה אחת
והיא להפריע לי, שהלילה לא יעבור עלי במנוחה. הן כופות עליך
להרדם בתנוחות משונות כמו לאחוז בידן כל הלילה, הן יעשו הכל
שלך לא יהיה נוח.
"חבק אותי, לא ככה!!! אני רוצה כמו כפית!"
"תלטף אותי עד שאני ארדם",
"אני אשכב עליך ותחבק אותי (לך תסביר לה שאתה נרדם רק על הבטן
והיא לא בדיוק גורם שמקל על אדם מישוב להרדם)",
ועוד ועוד.....
במהלך הלילה קר להן, חם להן, הן צמאות ואת כל מבוקשן אתה
המסכן, צריך למלא. מהשמיכה בפרט עליך לשכוח כי היא הופכת מרגע
כניסתן למיטה לרכושן הבלעדי.
למרות כל הדברים שלכאורה מטרידים אותן במהלך הלילה (אם אתה
נחמד במיוחד יש להוסיף נחירות) הן עדין מתעקשות לישון אתך.
אם חשבת שהלילה היה קשה, הבוקר מפציע לכיוונך ברמיזה שלסבל
האמיתי עדין לא הגעת.  הגברת הסקסית שהלכת לישון איתה, בבוקר
הופכת לבת דמותה של מדוזה המיתולוגית שכל מי שמביט לתוך עיניה
הקרות הופך מידית לקרח.
שערה מזכיר את הנחשים המתלחששים שהיו לראשה של מדוזה, האיפור
מרוח לה על כל הפרצוף, מפיה ניחוחות שמעלים בך את השערה שבואש
זחל בלילה לתוך פיה לנוח על לשונה, מת והוא כעת בשלבי רקבון
מתקדמים.
שערות מתגלות במקומות שאפילו אצלך לא צומחות, פסי הרזיה, סימני
צלוליטיס מלבלבים ואהוב עלי מכל שלל פצעונים מעטר את הישבן.
היא מטרידה אותי שוב "בוא נתהפך" ובאבחה חדה הופכת את שנינו,
אני מוצא עצמי מעליה.
אני מנסה להזיז את עצמי אבל הכוחות נגמרים לי בהזזת האגן
השניה, אני משתרע עליה, בתקווה שאולי נפסיק עם המשחק השטותי
הזה. כתגובה היא מתחילה לנער את שנינו בתנועות פראיות.
"כן, כן, תמשיך" היא גונחת.
מה תמשיך? מה אני בדיוק עושה?
הראש שלי מזדעזע לכל כיוון אפשרי, אני חש דפיקות ברקותי, ביטים
חשמליים עוברים לי בראש, אני מאבד קשר בין הגוף למוח, לא ברור
לי היכן אני נמצא. הרעש בראשי גובר, אני מדמיין די.ג'יי עם שער
מחומצן עומד, קורא לקהל הנלהב  
"ARE YOU READY"  
כל החדר מסתובב לי מול העיניים.
שתפסיק, רק שתפסיק, אני מביט על הטלפון אולי אחד מחברי יציל
אותי ויצלצל, אני שולח שדרים טלפתיים לכל מכרי, תתקשרו!!!
די, מה היא רוצה ממני? אני קרוב לדמעות, ממלמל אל מלא רחמים
.....
האנרטיות שלי במיטה מתסכלת אותה, היא הודפת אותי מעליה ואומרת
בכעס שהיא הולכת לשרותים.
היא קמה מהמיטה בתנועות עצבניות, מביטה בי, אני רק מציץ
לכיוונה באפטיות. היא חושבת לרגע, היא מודעת שאם תמשיך עם הצגה
הכועסת היא עלולה למצוא את עצמה מהצד השני של הדלת, לכן היא
אומרת
"אני לוקחת חולצה מהארון, רוצה קפה?"
קפה, כן קפה. רעיון נהדר אני שולח לה מבט אוהב. קדימה צאי
בהצלחה מלכה שלי. אני חש הקלה מסוימת בלחץ ברקותי, משתרע פרוס
אברים על המיטה, חיוך של אושר מתגנב לשפתי.
היא חוזרת עם שתי כוסות וכמובן לבושה בחולצה הכי יפה שיש לי
בארון, אבל אני סולח לה.
אני מתרומם ללגום מהקפה ומיד זה מכה בי, אדיוט שכמותך איזו
טעות אדירה, מתי נפגשת עם בחורה שיודעת להכין קפה כמו שאתה
אוהב?
בדרך כלל יהיה חסר קפה או חסר סוכר, אבל מה שבטוח תמיד יהיה
עודף חלב.
אני לוגם מהקפה ומתרומם ביאוש לכיוון המטבח להכין לי אחר. אני
מקלל ללא הרף בלחש, בדרך למטבח עובר ליד הארון שמחצית מתכולתו
מפוזרת לפניו, לא כל חולצה תהלום את הארוע החגיגי שאנו שוהים
בו כעת.
הלגימות הראשונות מהקפה החדש מאוששות אותי קמעה, בכוחות
מחודשים להתמודדות נוספת חוזר אל החדר.
"מה אתה רוצה לעשות היום?" השאלה נוחתת עלי מבלי שהייתי מוכן.
מה זאת אומרת מה אני רוצה? אני רוצה שנשתה את הקפה, תתלבשי
ונפרד כידידים.
"נלך קודם לים, אח"כ נאכל איפושהו צהרים, נחזור לנוח ונקח סרט
בוידאומט" היא קובעת.
אני רואה איך היום המנוחה היחיד שלי בורח לי מבין האצבעות
ואחרי יום כזה אני אזדקק ליומיים להרגע.
"מה פתאום ים? חם בחוץ ואני גם לא ממש רעב" אני מנסה להחלץ,
שתבין כבר את הרמז למרות שברור לי שאין שום סיכוי לכך.
"אבל אני לא רוצה להשאר בבית בשבת, חוץ מזה אני עוד מעט אהיה
רעבה" היא אומרת תוך כדי שיד אחת שלה אוחזת בורקס ישן שמצאה
זרוק במטבח והיד השניה שלה מחטטת עמוק בתוך שקית במבה.

דבר לא עזר לי ומצאתי עצמי מתבשל ארבע שעות בשמש, שהיא מסרבת
ללכת עד שלא תקבל את הצבע הנכון.
מיובש לחלוטין גררתי את עצמי אחריה למסעדה שעל החוף שידוע לי
שהאוכל שם גרוע.
אני מביט בה מזמינה כל פריט אפשרי בתפריט בידיעה שבמידה ותאכל
חצי ממה שהזמינה היא תשיג שיא אישי בבליעה.
האוכל תפל וכל מה שאני רוצה זה לחזור הביתה לבד, היה לי כבר
יותר מדי ממנה.
הסוללרי שלי מצלצל, מצידו השני של הקו מיקי, פיטר פן תל אביבי.
החיוך חוזר אלי והיום מתחיל להראות מעט מוצלח יותר. במהלך
השיחה אני מגניב לעברה מבטים ורואה אותה הופכת ליותר ויותר
עצבנית, מדי פעם היא פולטת ברוגז כשאני מסתכל "אווווףףףףףף".
כדי לזרז אותי היא מזמינה חשבון, כשהחשבון מגיע אני מתעלם ממנו
ונותן לה להזיע קצת. עשר דקות מאוחר יותר אני מסיים את השיחה
ועדין החשבון מונח על השולחן מבלי שהיא נגעה בו.
חתיכת קמצנית, הרי היא עובדת נורא קשה עבור הכסף שלה וצריכה
לבזבז אותו אך ורק על דברים חשובים באמת, לדוגמא על עצמה.
אני מציץ בחשבון הסכום הוא 134 ש"ח ובכיסי חמישים שקלים, אני
מתחיל לגחך.  
"מה קרה ?" היא שואלת.
" הסכום הוא 134 ויש לי רק 50, יש לך משהו?"
היא פותחת את ארנקה מוציאה שבעה שקלים ממנו, כאילו שזה יעזור.
לרגע היא נלחצת אבל מהר מאד מתעשתת ואומרת
"הם בודאי מקבלים כרטיסי אשראי",
"מצוין" אני עונה לה.
היא מתבוננת בי מחכה שאעשה תנועה כל שהיא ואשלוף את הכרטיס.
"אה, הויזה שלי לא עלי, אבל אני בטוח שישראכרט גם מתקבל פה",
אני מביט לתוך ארנקה הפעור שמציץ ממנו הכרטיס שהיא כה מצטערת
שמיקמה אותו בנקודה כל כך גלויה.
"אני לא מבינה איך אתה חושב לאכול מבלי שיהיה לך מספיק כסף"
מוציאה בכעס את הכרטיס, שוכחת שלפחות 80% ממה שהוזמן היה
עבורה.
לשנינו ברור שצריך לומר שלום ועכשיו אחרת זה יגמר בבכי, אני
מחזיר אותה לביתה.

כל הדרך היא יושבת כעוסה, מתחת לביתה היא מתרצה ואומרת
"אז נדבר הערב, אולי נלך לסרט?"
אני פולט משהו לא ברור, מנשק אותה ונמלט מהמקום כמה שיותר
מהר.
האוויר מהחלונות של הרכב, המרחב שגדל והמוזיקה מהרדיו משרים
עלי אווירה עליזה, בנהיגה רגועה ונינוחה מגיע לביתי.
בכניסה הסוללרי מצלצל, שוב מיקי, אנחנו קובעים לצאת הערב יחד
להשתולל קצת.
שמח וטוב לב אני נכנס לבנין, עולה במדרגות בריצה, מדי פעם מדלג
מעל שתי מדרגות, כך עד פתח דירתי. עם כניסתי טלפון, אני רץ
מרים את השפופרת, כמובן זאת היא.
"אני לא מבינה איך קבעת עם מיקי לערב אחרי שכבר קבעת איתי, מה
אתה לא רוצה לראות אותי?" היא מגיבה בזעם לאחר שסיפרתי לה על
תוכניותיי להיום.
"לא ידעתי שקבענו, חשבתי שאולי נעשה משהו, הרי ישנת פה ועד
הצהרים היינו יחד" עניתי בקול נפחד.
"מה זה בכלל קשור? אני רוצה להבין אתה מעדיף להיות עם מיקי
מאשר איתי?"
לשמע הדברים הרמתי את גבותיי בפליאה, "אמממ" חשבתי, מנסה לעלות
על הדילמה שבשאלתה, את מי אני מעדיף? עם מיקי כיף להיות ואיתה
אפשר לעשות סקס.....
"אני בהלם, אתה צריך לחשוב על התשובה היא לא ברורה לך מאליו,
כל הקשר הזה מתחיל לא להראות לי" היא תוקפת מבלי לאפשר לי
להשיב.
חיוך זדוני עולה על שפתיי, אולי זו באמת הזדמנות מצוינת לסיים
את התעללות העצמית הזו ולאפשר לעצמי לנשום בשקט מבלי שכל תנועה
לא נכונה שלי ארגיש את עניבת החנק מתהדקת.



ברור שאת מיקי לא ראיתי באותו ערב, הקשר שלי איתה נמשך ואני
אמשיך להתלונן, כנראה שלא ממש רע לי.
אבל בקשה אחת נותרה לי מהמין הנשי
תנו לנו לישון בשקט.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
נובלס.
נולדנו
וגדלנו
בבמה
לעשן
סיגריות.


תרומה לבמה




בבמה מאז 19/10/99 12:19
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
ארי סאן

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה