אם הייתי יכולה לתאר אותך בכמה מילים הייתי כותבת - פרנואיד,
חכם ושנון. זה בעצם אומר עליך הכל. כל אותם קטעים שהיו לנו אחד
מול השנייה, החצי גאווה שתקפה אותנו לפעמים והטענה שלך בזלזול
שאני מפגינה כלפיך. לא זלזלתי, פחדתי להתאהב בך, פחדתי להתקרב
אליך, פחדתי לגעת. לא משנה כמה ניקח את זה רחוק, כמו קפיצת
באנג'י, נקפוץ אל סופנו ונמתח את זה כמו מסטיק אחרי שימוש
אינטנסיבי, הטעם יעלם ואיתו ההרגשה שלי אליך.
לא הרגשתי אף פעם כל כך קרובה למישהו, כמו אליך, בזמן כל כך
קצר. לא נפתחתי אליך מספיק, לא כמו שרצית, אני גם סולו בקשרים.
ניסית לגזול ממני את העצמאות, לא הייתי מוכנה לוותר על טיפת
הסודיות שעוד רציתי לשמור עם עצמי. איך העזת בכלל לבקש ממני
לספר את הכל, אין לך מושג כמה דברים עוברים דרכי כל יום. כמו
רוח רפאים, אני עוברת בין כל הנשמות, חוקרת אותם עד תם, לומדת,
מלמדת וחווה. כל כך חווה דברים חדשים. איתך למדתי הכי הרבה,
בין אם זה על עצמי, בין אם זה על אחרים. אבל למדתי. קבל נקודה
לזכותך.
היו רגעים ששנאתי אותך, הדם היה מבעבע בתוכי, מבט ושיניים
חשופות נוטפות דם רצו להינעץ בך בכעס על הרעיון שתשלוט בי,
תגיד לי מה ללבוש, איך להתנהג ליד אנשים. אתה לא אלוהים. היו
רגעים שהייתי שרועה לידך, נתונה למגעך וכל כך רציתי אותך, הלב
היה דופק וההתרגשות היתה עוברת בכל חלקי גופי. רק אני יודעת מה
זה להיות אני.
להיות טורפת, נטרפת. להיות ציידת, ניצודה. להיות איתך ולהיות
רחוקה. וטוב לי ככה, טוב לי לנוח בין גן עדן לגהנום בלי שיגידו
לי מה לעשות ואיך לתפקד, להיות סוררת, להיות מושכת. הייתי אני,
בכל רמ"ח אבריי ועדיין היית איתי, ועדיין ניסית לשנות אותי.
תזכור את זה לפעם הבאה, אנשים הם כמו חומר בידיי היוצר, תעצב
אותם בלי לנסות לשנות אותם.
יחי העצמאות