המקום השמור ביותר,
הנפש.
וכל מה שיש לי בראש הוא לברוח,
כשהעולם תוקף, ואני מסתגר,
בתוך מחשבה שהיא רק שלי,
בתוך הראש,
בתוך החדר,
בבית.
והוא רק שלי,
המקום,
ואף אחד לא יכול להכנס,
ואם יכלו,
האם יכלו המחשבות לצאת?
בחלום יש לי עץ,
שהוא רק שלי,
ושם אני בעצם נמצא,
ולא פה,
ולא בשום מקום אחר,
והזמן,
בכלל לא קיים,
ואין אנשים,
ואין עולם,
רק מחשבות.
אז אני חושב שבעצם,
משעמם.
ומה אני רוצה?
כי החיים יפים,
וזה אני,
הרקוב.