הקדמה...(מתוך הקדמה למחברת החמישית שלי)
אני מרגיש כאילו אוכלים בי תולעים
בעודי בחיים
ולפעמים המילים כל כך חסרות משמעות
מרגיש כ"כ חי אבל בפנים מת.
אולי המחברת הזאת
תהיה האחרונה, שאכתוב
למען האמת ואם להפסיק לברוח
נמאס לי כבר
אני לא מבין איך אנשים
לא רואים את הבאות
אנושות מפגרת אוהבת לקבל כוויות.
גם אהבות אין, ובמקום רגשות אנשים בורחים לסמים
פקינג זאב בודד, שודד מהחיים חיוכים מזוייפים
אורגזמות מזוייפות של אנשים קטנים
התהפכנו פה, אתם לא מרגישים?
תולעים שודדות את הבשר
אנחנו כבר לא אנשים, עוד מעט כלום לא נותר.
בכל מחברת אני פותח בהקדמה
ההקדמה של המחברת הזאת די ניבאה את העתיד...
ובנתיים היא האחרונה שלי ונעצרה בעמ' 50
ב1/1/01 |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.