הייתי ילדה עם מצב רוח
שלמדה לרקוד לצלילי הרוח
והכל נשב וכל צעד היה מחושב
והעלים פזזו עם הצעדים
והלב צהל ושמח מבפנים
והעולם היה ורוד
והכל היה מאושר וטוב

ויום בהיר אחד
המצב רוח נאבד
יצא ולא שב
והכל הפך תפל
והלך והחויר גם הצל
והחיוך לאט הוסר
והלב השתתק ונדם
ולא היה עוד להט
ולא היה נירגש ונלהב
היה פשוט תפל והמון ריק

אבל התקוה עוד היתה
לחפש את מצב הרוח ולהשיבו לנמצא
אז שאלתי את הרוח שבפרדס יצאה לשוח
ושאלתי גם ציפור שפרשה כנף והמריאה דרור
שאלתי את מנקה הרחוב
שהביט בי בפליאה במבט של דוב
וביקשתי מכרים ועוברי אורח
להשיב אותו אליי בכל הכח

והשמיים כבר לא בוהקים
וקרני השמש כבר לא מחממים
וקול הציפורים נשמע מוזר והכל כל כך זר ומנוכר

אז התפללתי לים
והגל לא ידע מה לאמר
ושאלתי חתול רחוב קטן שרק ילל
והלב לקורטוב של עונג מוסיף ומייחל
ופרסמתי מודעה בנט ובעיתון
וברחוב תליתי סטיקר ופוסטר גדול
והובטח פרס למוצא
והוא איה
היכן הוא מתחבא?
אז שרצתי במיטה וניסיתי לפענח את זו החידה
[והימים חלפו ועפעפיי עייפו
וחיפשתי במגרש החול
וציירתי משב רוח במכחול
וניסיתי אותו להחיות
וקוויתי לנס ונכספתי לטוב
וכולם רואים אותי
וכולם שואלים לשלומי
ומשהו חסר
ואז עלה בי רעיון אחר

המצב רוח פשוט התמוסס
התאדה ובחלל הוא מרחף
אז איך אותו משיגים ותופסים
צריך להסתכל רק פנימה לבפנים
לשחזר רגעים מאושרים בחיים
אפילו את אלו הקטנים ביותר
שמוסיפים את הטעם ועליהם אסור לוותר
ולאט לאט הבנתי בכח
שעל המצב רוח אחראי בסך הכל המח
ושאם לצאת בחיפושים
אז להתחיל במהות החיים
ובכל מה שכבר עברתי ובכל החוויות שעוד צפויות
להזכר באהבות
להתמוגג מזיכרונות
ולצעוד באון קדימה
לדעת שמחכה עתיד נפלא
לראות את כל התגלמות היופי
ולדעת שאין בעולם עוד אחת כמוני
ואם המצב רוח התמוסס
הרי שסופו להנמס ופנימה חזרה להכנס!