רביעי 18.09.02
מעניין שכל האנשים שואלים זה את זה "האם צמת? האם צמתם/ן?"
כאילו על זה עומד קוצו של יום הכיפורים. ואני אומרת: לא, לא על
זה עומד יום הכיפורים.
יום הכיפורים עומד על חשבון נפש, על מאזן נפשי, על התעמקות
בעשייה הפנימית, על הצבת מטרות לעתיד. מתוך כך רצוי אפילו לא
להיות צמודים לארוחות קבועות, כדי לא למסמר את היום ולחלוק
אותו בחלוקה הרגילה של בוקר צהריים וערב.
אנחנו כה רגילים לעשות בבוקר דברים, ובצהרים דבר אחר, ובערב
שוב משהו אחר, כה רגילים לשגרה עד כי נעשנו דומים לרובוטים. לא
חושבים על משמעות הדברים.
ביטול הארוחות הקבועות הן כמו ביטול הקירות הקיימים בבניין,
והקמת קירות מחודשים לחלוקה אחרת של הבית.
כך עם האוכל. היום נחלק אחרת אם אנחנו לא צמודים לבוקר,
צהריים, ערב.
ואז כמו שהופכים את הערב לבוקר ומזיזים את הצהרים לערב, כך
אנחנו יכולים להזיז מטרות בחיים, לשנות ולערוך מחדש סדר
עדיפויות.
כך שלא הצום כשלעצמו הוא העניין. הוא רק הסימפטום.
ואנשים נאורים וחכמים בעיני עצמם שלחלקם יש אפילו תעודות
המעידות על חוכמתם כי רבה, אינם מבינים זאת. נצמדים לדברים
הקלים, השטחיים, שקל לראותם על פני השטח.
קל לראותם כמו את ניילון ההדבקה הנדבק לכל דבר.  
החכמים מתפלפלים על קטנוניות של פסיק, עושים דוקטורט על
איסורים ועוד איסורים. וכבר אי אפשר להבדיל בין עיקר לתפל. בין
מצווה לשמה לבין מצווה שכל מטרתה להאדיר את כוחו של ה"החכם
בתורה".
וכל העם מחרה ומחזיק אחריהם. וכולם אומרים שירה.

ואז באה ושואלת אותי רציונלית אחת בעבודה: צמת? וכשאני עונה
שבשבילי הצום לא משמעותי אלא העבודה הפנימית, מיד פניה
מתכרכמות.
מתכרכמות כמו אז כשביקשה שאגרש חתול מהמשרד. נתתי לו חלב,
ובעזרת החלב בעדינות הוצאתי אותו.
לא מצא חן בעיניה נתינת החלב לחתול.
ואיך את רוצה שאותיא את החתול? צריך הרי לפתות אותו במשהו.
לא?
היא הרציונלית שתמיד יודעת איך צריך להיות, שלא מבינה למה
החתול מקבל קצת חלב במשרד, שואלת אותי בדאגה כאילו זה דבר הרה
גורל: צמת?
ואני עונה: צמתי, ככה. עד גבול מסוים.  תראי יום כפורים בשבילי
זה לא יום שהעיקר הוא הצום או האכילה. יום כפורים בשבילי הוא
יותר התעמקות בעבודה הפנימית.
ואז כבר רואה אני את פניה של זו נסוגות. מתקדרות.
לא זו התשובה שציפתה לה. לא לתשובה כזו מסובכת.
היא חיכתה לתשובה פשוטה של כן ולא.
של תשובה שתבהיר את העולם ותחזיר אותו לשחור ולבן. של חוקים
וסדר.
לא לתשובה שתעשה עוד יותר בלגן, בבלגן הקיים ממילא.  

את חשבון הנפש אני  עושה כל הזמן. סליחות וברורים עם מי שצריך
מיד עושה, לא מחכה ליום הכיפורים.

ובא לציון גואל.
.