ובכן, באת אלי שוב.
שוב באת אלי.
באת אלי בתחפושת אחרת.
הפעם היית גבוה וגרום.
חמוש במשקפיים, שערך שחור.
עורך חיוור.
חולצה לבנה לגופך הארוך.

ראיתי אותך, נראית לי מוזר בתחילה.
לא היה לנו קשר.
היו עוד אנשים מסביב.
זה היה במקום עבודה, או במקום עיסוק אחר.
הייתי בחדר עם עוד מישהי.
המנהל הגיע.
עמד בפתח הדלת. חיכיתי לגערתו.

ביקשתי ממנו לומר דבריו בניחותא, בשקט.
כי טון דבורו מפחידני.
והרי אפשר גם אחרת.
אכן.
ומה שהיה בפיו, פתאום לא היה נורא כל כך
כשנאמר בצורה אוהדת.

פתאום הייתי צריכה לשלם 400 שקל עבור חוג השירה.
לא ידעתי שאני בחוג לשירה.
הטלפון מצלצל, לבירור מסוים בקשר לחוג.
המזכירה מתקשרת.
ואני עסוקה,
באנרגיה אחרת
שלא שייכת למוזיקה.

אתה מופיע מולי.
אני רואה אותך גבוה, משקפיים, חולצה לבנה, רזה.
לא בדיוק הדמות שתמשוך אותי אליה.
מה אתה חושב?
אינני יודעת.
יש אנרגיה של עיסוק משותף בינינו.

הנה, אנחנו כבר חבוקים ומדלגים לנו
בשבילי המקום. (משרד, מקום ציבורי אחר?).
אנו מדלגים, חבוקים, ובלבי הרגשת אהבה.
הרגשת שייכות נהדרת.
אני חובקת בידי השמאלית את גופך הגרום הגבוה.
עוטפת בידי את חולצתך הלבנה.
אתה חובק אותי בידך הימנית,
כמגן.
אנחנו מדלגים.

לקראתנו מצד מערב, בא זוג.
אימא ובת.  - איך ידעתי?
לא אדע.
לא איכפת לי מי רואני.
אני מאושרת.
אנחנו הולכים יד ביד לעבר קבוצת אנשים.
זה החוג לשירה.
לנו יש סככה שבה נופיע, אני מודיעה.
ומישהי כבר מוצאת לנכון להעביר
הידיעה מפה לאוזן.
הס, לא בטוח.
אני רואה את הפרגולה שבחסותה
נשיר.
ובמציאות, היא פתאום מין גדר עץ
פשוטה, לא יפה, ודהויה.

הנה אני יושבת איתך על מיטה.
אני לימינך, אתה לשמאלי.                                    
 
אנחנו צופים בדבר מה
הוא נמצא מעבר לכתפי הימנית.
אתה מציע לי לשכב, לשים רגלי על ברכך
יהיה לי נוח יותר.
מוותרת.
למה?  לא יודעת.
נעים לי יותר לשבת לצידך.

יושבת לצידך, גוף גרום ולבן שלי.
אני שלך.
אנחנו שייכים זה לזו.
ומה אתה חושב?
מי אתה?
מה עיסוקך?
מאין באת?
לאן פניך מועדות, עכשיו כל כך נעים לי איתך.
אני מרגישה אותך בכל גופי.
אופף אותי, הולך איתי לכל מקום.

כבר לא אכפת לי כלל שאתה גבוה ורזה כזה, שדוף.
מה שיש בינינו הוא מעבר לגשמיות הגוף.
יש בינינו הבנה, פתיחות, קבלה.
קבלה- קבלה- קבלה.
זו מילת המפתח.
איתה אני רוקדת סביב עצמי,
מדלגת לי במעגלים.
קבלה- קבלה- קבלה.
חגה לה המילה סביבי- קבלה.
אני מקבלת, אתה מקבל,
הוא מקבל, אנחנו מקבלים.
כולנו מקבלים זה את זה.
אני מקבלת את עצמי. אתה מקבל אותי.
הם מקבלים אותי. אני מקבלת את כולם.
ואותך - יקירי.
וטוב לי ונעים.

שוב התעוררתי.







שבת 12.10.02