התפילה השרתה אווירה נעימה על כל המתפללים בבית הכנסת, דמוי
צריף מרחוק, אך בפנים היה לבית כנסת מכובדות נעימה של מקום,
שראה הרבה שנים ומתפללים בעברו. המפללים פנסיונרים רוסיים
ואנשים מבוגרים בשנות ה-50 לחייהם התפללו בנועם וללא שום
פזיזות, לא מיהרו לביתם, הרי למה?
רובם זקנים, שחיו בגפם בבתי אבות, ומשפחותיהם גרו במקום אחר.
הצעירים יותר באורח פלא לא מיהרו לביתם. הם נשארו כדי להנות
מתפילה של שבת קודש ומקולו הנפלא של החזן.
התפילה הסתיימה ואיתה קולו הנפלא של החזן, שרומם את התפילה
מעלה מעלה. הרב קרא לכולם לשמוע קידוש. החזן קידש על היין,
ואחרי זה על מזונות. רוב האנשים עזבו בזרם דק את בית הכנסת
והלכו לדרכם. נשארתי לשמוע קצת מדברי הרב. אחרי זה הלכתי לבד
לביתי. היה אויר נהדר של אמצע האביב. הכבישים היו ריקים
ממכוניות והיה ריח פרחים נפלא. לפני הלכו שני אנשים. הם דיברו
ביידיש. למעשה, רק אחד מהם דיבר והשני הקשיב. לא הבנתי כלום.
חבל, איזו שפה יפה זו היידיש, לשון מארצפאנעס- עם דבש לאוזן.
הלכתי אחריהם במרחק 5 מטרים מהם ושמעתי את שיחתם. שניהם היו
זקנים והילוכם היה איטי, אך הם הלכו בצעד אצילי. שניהם ודאי
דיברו על פוליטיקה- אותו שבוע הארץ געשה ורעשה, כשראש הממשלה
חולל סערה פוליטית איומה והעיר ציבורים שלמים מתרדמתם.
לקראת הצומת הם פנו ימינה ואני המשכתי ישר. הצלחתי לשמוע רק את
הדברן אומר: "א-גרויסה דרעק".
הבנתי.