היא ישבה וחשבה על גורלה המר והבינה שבסוף נוטשים אותה.
כולם.
החברות שלה הולכות למקומות אחרים והיא, כמו איש שאיחר את
האוטובוס ורץ לעברו במהירות ומנסה לעצור אותו, אך לשוא, כך גם
היא - מנסה לתפוס את חברותיה, שלא חוזרות יותר.
כל החופש הגדול הזה נראה לה בזבוז זמן.
יש לה חזרות של המקהלה, של הריקוד, 2 הופעות סיום...
היא מבינה שהיא תהיה עסוקה כל החופש בחזרות מעייפות, שנמשכות
שעתיים כל יום!
אז היא חיפשה חופש, חופשונת קטנטונת באילת וגם זה היא לא
קיבלה, שמא היא תפספס את החזרות "הקדושות".
היא לא אוהבת את החופש הזה. היא יודעת שבסופו היא תצטרך לאבד
שתי חברות יקרות.
האחת שהולכת לצבא והשנייה (שבגילה) לארץ רחוקה.
היא חושבת לעצמה לפעמים, "מה, יש לי חברה שגדולה ממני ב-4 וחצי
שנים?, זה לא משונה במקצת?!", אבל אז מבינה שחברות טובות ישארו
חברות טובות ולא משנה בנות כמה הן.
היא בוכה בכל פעם שנזכרת בזה, ומנסה ליהיות כמה שיותר איתן, כי
היא יודעת אחרי זה לא יהיה לה את הזמן הזה איתן. כל אחת במקום
הפרטי שלה.
אז הן מבטיחות שתשמרנה על קשר.שלושתן.
הן אמרו שהן תכתבנה מכתבים אחת לשניה... אבל היא לא בטוחה אם
הן תצלחנה במשימה.
חושבת על כמה היא תבכה בהופעת סיום של המקהלה...
מנסה למצוא קצת אושר, אבל אפילו את זה היא לא מוצאת.
החבר שלה, הביישן, מתבייש יותר מדי. והיא מנסה לגרום לו ליהיות
פתוח, אבל מתיאשת עם הזמן. היא רוצה לנשק אותו, להרגיש את
שפתיו הרכות, אבל בכל פעם, שהם נמצאים ברגע אינטימי, הוא הורס
הכל והיא נשברת מזה. היא חושבת שאולי הוא מנסה להתחמק ממנה.
והיא לא באמת יודעת את התשובה. יודעת שיש בנים שישמחו להיות
איתה ולנשק אותה כמה שרק ירצו, אבל היא לא בטוחה אם היא רוצה
אותם. היא לא רוצה ליהיות חברה של מישהו בלי אהבה, זאת לא
חברות אמיתית!.
האקס שלה, שטוען שאוהב אחרת, אמר לה שהיא יפה.
ידיד שלה אוהב אותה.עדיין.
ועוד ילד ששונאת, אוהב אותה ונפגע מהר מדבריה השליליים, שאמרה
עליו.

החופש הגדול הזה הוא חופש מגעיל.
אני רוצה לחזור לכיתה ח'...