ימים מלאים בכלום, לילות ריקים משינה
דקות שורפים מהקצה, הזמן מאבד כוונה
הפתרון לא נגיש והתשובה לא נכונה

למה אני לא יותר אדיש
ולמה את כזאת בת זונה
אז איפה הרגש ומה זאת אומרת מה

סופר כבשים ומוסר את המרשם
משאיר את המציאות ומחליף את הסם
דומע אליך ואת בלי טיפה

למה אני כזה נקניק
ולמה את כזאת בת זונה
ואיך זה שהרגש לא עוצר בתחנה

היינו ביחד ואת בנפרד
החלפנו ת'פחד בזרע ודם
שכבנו בחושך והפסקנו כשחם

למה הייתי תמים
ולמה את כזאת בת זונה
ואיך זה שהרגש הוחלף בדממה

                         

נראה לי שזה הראשון שאני כותב שאפשר להלחין, אז אם למישהו יש
רעיון שייעדכן אותי