זה היה ביום שישי בערב- ערב יום שישי משעמם ודפוק כזה, שאתה
נתקע אם תוכניות של הטלוויזיה החינוכית מתייבש משעמום. ואז כזה
הלכתי לשירותים למרוח קצת ליפסטיק לפניי שאני יוצאת לטייל אם
אריק הכלב הזקן שלי. פתחתי את ארון התרופות- ואז רעיתי אותה...
קופסה כזאת צהובה שכתוב עליה ' פרוזאק' והיא נראתה מאוד
מוזר...פתחתי אותה וצמרמורת עברה בי, על גב הקופסה היה רשום את
השם של אמא שלי.... כדורים ענקיים שקופים- שספק אם סוס יכול
לבלוע אותם. ואז כזה אמרתי בהרהור מעשי: 'מה בעצם החיים האלו
שווים?! במילא- החבר שלי אודי זרק אותי לטובת יסמין שהיא כוסית
לאללה. הכלב שלי בטח ימות עוד יומיים ואמא שלי לוקחת פרוזאק-
שכאילו זה הלם כזה של שלושה ימים. אז בלעתי כדור אחריי כדור,
ואין לי מושג כמה כדורים בלעתי כמו איזה חמור, אבל אני יודעת
שלא הספקתי למרוח ליפסטיק והכלב שלי יילל לייד הדלת של
האמבטיה... והכל נהיה ממש מטושטש, הרגשתי מרוקנת לגמריי, כאילו
שאבו ממני הכל "זה חזק לאללה" מלמלתי ואפילו לא ידעתי אם אני
מדברת או רק מהרהרת. ואת החלק הבא אני כבר לא זוכרת- חבל,
דווקא היה סבבה לאללה כמו סמים . כמו 'היי' כזה. אח"כ פשוט
הלכתי לישון קצת, וכמתי רעננה אפילו לקחתי את אריק לטיול כזה
ענק מסביב לשכונה. רגע- כמתי בכלל?!?