זה קרה לפני משהו כמו שנה או אולי אפילו יותר, הזמן ממש טס
וחלף מאז. פעם אמרו לי שהזמן עובר מהר כשנהנים ועובר ממש לאט
כשמשועממים או סובלים, אבל אני לא הקשבתי, הייתי עסוק בלחיות
את החיים שלי.
הוא מצידו כנראה כן שמע על זה והחליט שהוא לא הולך לבזבז אף
שנייה, הוא ניגש אליי והציע לי לרקוד איתו.
זה היה באיזה מועדון חדש שבדיוק נפתח ובאתי עם חברים שלי
שהחליטו שלמסיבה הזאתי הם חייבים לגרור אותי, למרות שאני רציתי
להשאר בבית בתוך הספרים שלי, בתקופה הזאתי כל דבר היה נראה לי
יותר טוב מאשר ללכת למועדון מחניק, מסריח וחסר מקום לתזוזה.
אני בהתחלה נרתעתי והסתייגתי מהרעיון של לרקוד איתו, מה הוא
חושב לעצמו? זה שבאתי עם חברים בנים בלבד לא אומר עלי כלום.
אבל הוא לא ויתר, הוא משך אותי ושלא תבינו לא נכון אני לא אחד
כזה, אני אוהב בנות, בכל עומק נשמתי. עד לא מזמן, מאותה יציאה,
אפילו הייתה לי חברה מדהימה במשך שנתיים אבל היא עזבה אותי,
בטענה שהיא מרגישה שאני והיא לא מתחברים ולא מחפשים את אותו
הדבר, או שאולי בעצם כן חיפשנו את אותו הדבר?
בסופו של דבר נכנעתי והלכתי לרקוד איתו, כל החברים שלי הסתכלו
עלינו במבט מוזר ולא רק הם גם עוד אנשים שרקדו מסביבנו אבל
בשלב הזה לי כבר לא היה אכפת.
רקדנו שעות וכבר היה בוקר והשמש עמדה לזרוח אז הוא הזמין אותי
לקפה והחלטתי שאם רקדתי איתו עד עכשיו אז בטח ובטח שמגיע לי
לשתות קפה, נסענו אליו לדירה עם האוטו שלו כי לי לא היה אוטו
באותו הזמן כי למועדון הגעתי עם חברים שלי והם כבר עזבו מזמן.
הגענו לדירה שלו והוא פתח את הדלת והזמין אותי להיכנס הייתה לו
דירה ממש נקייה וחדשה כאילו הוא בחיים לא שמע על המילה לכלוך
או אבק, זה היה פשוט מדהים בחיים שלי לא ראיתי כזאת דירה נקייה
ומסודרת, כמו לגור במוזיאון, כל דבר נמצא בדיוק במקום למרות
שהדירה שלו הייתה הרבה יותר נקייה ממוזאון וגם נראתה הרבה יותר
חדשה מהיצירה הכי חדשה שקיימת במוזיאון כלשהו בעולם.
הוא הכין את הקפה ואני לבנתיים הסתובבת בדירה, היו לו ציורים
מאוד יפים על הקירות וכולם היו של אותו אומן ונראו כאילו כולן
היו באותו נושא, למרות שהן לא היו דומות. שאלתי אותו מי הוא
האומן, שצייר את היצירות היפות האלה והוא ענה לי שהוא.
הוא סיים להכין את הקפה ונתן לי ליד את אחד בספלים, הכוס הייתה
חמה אז החלטתי להניח אותה אבל כשבאתי להניח אותה על השולחן
עצרתי וחשבתי כמה אני לא רוצה לפגוע בניקיון ובשלמות של הדירה
שלו, הוא מצידו ראה שאני נרתע מלהניח את הכוס על השולחן אז הוא
הביא תחתית ובלי לומר מילה הניח אותה על השולחן. אבל גם התחתית
הייתה נקייה ומבריקה ועדיין לא הרגשתי בנוח אז הוא בא ולקח לי
את הכוס מהיד והניח אותה על השולחן ובאותה נשימה הוא הושיב
אותי על הספה בדחיפה קלה והתיישב לידי. באותה שנייה התחלתי
להרגיש קצת נבוך אבל ההרגשה הזאתי פגה ברגע שהוא נישק אותי. זו
הייתה נשיקה מדהימה, הכי טובה שאי פעם מישהו נישק אותי, נשיקה
מהחלומות, לא חשבתי אי פעם שמישהו מסוגל לנשק ככה ובטח שלא
אותי. הוא התחיל להפשיט אותי ואני שיתפתי איתו פעולה והפשטתי
אותו, למרות שבחיים שלי לא עשיתי דבר כזה זה הרגיש מוכר
ונעים.
בבוקר התעוררתי בדירה שלו ורק השמיכה מכסה אותי, אבל הוא לא
היה לידי. ואז הבחנתי בכך שהמרפסת עם הזכוכית השקופה כבר לא כל
כך הייתה נראית לי כמו מרפסת וראיתי שאנשים מסתכלים עלי כמו על
חלון ראווה. קראתי לו אבל לא בשמו, כי באותה שנייה הבנתי שאני
לא יודע איך קוראים לו ואז הגיע אישה נחמדה מבחוץ, פתחה את
הדלת ואמרה לי שהוא כבר לא יחזור וכדאי שאני אתלבש מהר ואלך
משם.