חמישי ערב 26.12.02

עת עונת הסתיו תחלוף,
והחורף יראה פניו לרוב,
יופיע סבא סב, לבן זקן
יביא עמו, תוגת עולם
לחלל הלב, מאי-שם.

סבא סב, לבן כשלג,
יעטה גלימה אפורה בחלד,
שתאחד אפור הלב,
עם ענני השחור  

סבא חורף יגיע,
שרשרת האשליות,
תופיע.
חוט ארוך,  
שזור פניני דמעות לרוב,
יזמין עוד חוליה,
שתשלים את האשליה.

ראשו של מי יובא למולך?
מי יוקרב הפעם?

גלימה אפורה תופיע,
אחריה זקן לבן יגיע,
את הלב ירטיט בחום
זה הסב
סב חורף טוב

פניו יפות, נבונות
ניקיון כפיו בשלג טובלות.
יביא לחלל העולם
תוגת ימים הרי גורל

וזו השרשרת, עולה ובאה
את מצולות הים תגמעה
בשלל צבעיה המסנוור
תסנוור אפור רקיע
זו שרשת האשליות

דורשת היא את שלה
עוד חרוז, עוד פנינה,
להשלים המלאכה
כי חסר לה ראש,
חסר לה הסוגר
כדי לנום את שנתה
עד בוא יומה.                                      
                     
הנה, קרבה ובאה,  
זו החוליה,
החוליה החסרה
חוליה יפה, חוליה מרשימה
עת ראשה יגיח,
כל ברואי עולם
נשמתם תריע

זו חנה, היפה בנשים
נשמתה בורכה
כבמטה קסמים
בחוש הומור כמו
בהגיון ורצינות

עיניה חודרות,
אש רושפות
ובשעת כעס,
חשרת עבים מתכסות

עיניה למלכודת אש ,
ממנה איש לא יוכל להיחלץ
ואני מולה,
הופכת לנמלה

היאך זה קרה?
שמתוך זוהר והילה
תעלה אש,
אש המדורה
ותשרוף כליל את
קרואי ביתה

ואני, עומדת מול היכל הקודש,
עומדת נפעמת מול ההוד הנורא
אש ממרומים מכלה
כל שארית,
שארית גאווה

כלתה האש, כלתה הבערה,
רק רמץ נשאר
מכל הדרה

לוחשות, זוחלות, גחלים לרוב
בל יקרב איש, בל ישלח ידו איש,
במעל

רק אני צופה לבדי
עדיין נפעמת, עדיין אבלה
אל מול חורבן מול כליה
                         
חברתי הטובה, תאומתי בנשמה,
לא תראה את הכתוב במגילה
כל מכתב היא שומרת, בקופסא נהדרת
כל פרור כל אות, שמורים עמה לטוב

אך את אלה השורות, את אלו המילים,
לא תחשוף שמש עולמים

זו מתנת פרידה, לפנינה הקטנה
פנינה הקטנה שוב עומדת על החוף
בידה השרשרת, מוחזקת באגרוף

קשה, קשה הפרידה,
במיוחד כי זו, חברתה הטובה
כבר חשבה היא כי מצאה,
את אושרה לבסוף
אך כתמיד התעוררה,
אך לא לטוב.

עוד חוליה בשרשרת,
עוד פרק הושלם
השרשרת מונפת,
בלב נאלם.

היד מתרוממת,
ממאנת  משמוע
אך סבא חורף הגיע,
בקולו ירעימה,
אין, אין שרשרת,  
רק חידלון ורקיע

נצנוץ זעיר את עינה יצוד,
אלה הצבעים, אלה המילים,
שנקרעו מנפשה,
ללא רחמים.

עומדה צופיה היא,
לעתיד נעלם
עתיד ללא חברה
תאומה בנשמה.

הלב דואב לחברה שהייתה
לצחוק פעמונים
לגרגור חתולי.