אני והיא. שנינו שוכבים במיטה חשוך בחוץ ושקט, בין שיר לשיר
אשר מתנגן במערכת אפשר לשמוע את קולם של חתולי הרחוב שכרגיל
הולכים מכות, אם תשאלו אותי אני מעדיף את היבבות החדות של
חתולי הרחוב שלי מאשר את מוזיקת המעליות העקומה של קני גי שהיא
שמה ברקע.
אני והיא, עכשיו אנחנו מתעלסים ופתאום משום מקום היא נעמדת
נעטפת בשמיכה ודורשת להפסיק, היא רוצה להתלבש, להתלבש?! למה?
היא הרי יודעת שכמו כל דבר בטבע בסוף נחזור למצב הטבעי שלנו,
בין הסדינים, אני קם אחריה ואחוז בה בחוזקה ומנשקה אותה ברכות
אולי היא תירגע... אך היא נרתעת ומבקשת ממני לעזור לה למצוא את
התחתונים, בזמן שהיא מחפשת את התחתונים אני כורך את זרועתי
סביב מותניה... חלאס מותק תפסיקי לחפש אותם! היא שואלת אותי
בקול המתוק שלה למה אני עושה לה את זה.
היא הולכת להדליק נרות, ידעתי שהיא תפסיק לחפש.
אנחנו מחובקים, היה נהדר.
היא שוב רוצה להתלבש, הפעם נתתי לה. היא חזרה למיטה לבושה
והתחילה לשאול אותי מה זאת אהבה?
מה זאת אהבה?! מה היא חושבת שאני? טוב חייבים להביא לה תשובה
על זה... אמרתי שאהבה זה משיכה ורצון להיות כל הזמן אחד עם
השני לדעת הכול על הבן אדם ולהמשיך לאהוב אותו, אני חושבת שהיא
אהבה את התשובה כי אחריה היא לקחה את זוג הנרות שהדליקה קודם
לכן ודחפה לי אותם ישר בעיניים ואמרה שעכשיו אני אדע, באמת אדע
מה זאת אהבה.