כשאני רב עם אחי, אבא מתעצב: הוא משתקף בו.
לא אומר לו שאני יודע זאת, הרי יכאב, אף אותי אוהב -
אין אהבה דומה לרעותה. רבות הן ברוחו -
הרועה הצאן קרב אל הבאר ומתבונן: אדם קטן, עמל
ובו תופת גועשת, כל ימות העולם נותנות בו עצמן,
מעוותות ומחליקות כנחל
כך לו אחי, בי רואה אבותיו.
יקרת לי מאוד, אבא -
למה זה תבוא עלי בצללים זקן הים הנבט מנפש אודיסס?
ענני אבא. בנוטשי המשמר, רוח תרחף מעולם אחר. הרי
נאמרו הדברים. די להם, נשכחו:
ואחרי ככלות הכל תרדוף אותי בחלומות, נולד ממני.
וכי אכיר אותך? ענני. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.