מחוגי השעון מתקתקים באימה
אך לזמן אין כל משמעות
תיק תק, תיק תק
כמו מסרים שמשדרים לה למות
לוקחת צעד, ועוד אחד
הסוף נושף לה בעורף
פרח יפהפה שנבל טרם זמנו
הפך קורבן לצינת החורף
בפנים חיוורות וחסרות הבעה
צועדת על הכביש הקר
יורד גשם והיא יחפה
לבה הולם ונסער
הבזקי אורות מציתים את עיניה
אף מצמוץ אחד לא תסגיר
דמעות של ייאוש מציפות את פניה
חונקות את לבה השביר
פנסי משאית מתקרבים לעברה
אישוניה צרים באימה
רק כתם של דם על הכביש השחור
ינציח לעד את זכרה.