נעם ת. שרת / אדם הכותב |
יצור תיאורטי,
הוא, מת.
מכונס בחדרו, מסיפון מיטתו,
מתייהר כי גילה את האור.
בגלוי לבבו יודע הן שקר,
ושצעיף ידיעה מעוורו.
המילים מן הבטן,
התיווך של השכל,
מטילו, הוא, ללא, רגשות.
מעמיס בהן פשר,
ערימת מושגים על ראשן.
בהגיע הליל, הוא חולץ נעליים,
מחבק, את אידאת הטוב.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|