יש ימים רעים
שכלום לא מצליח
וימים שעצובים
בגלל שמישהו שאתה מכיר
הופך למישהו שהכרת.

ויש אי-אלו ימים מיוחדים.
הייתי מעזה ואומרת-יחידי סגולה.
מרעידים.
ימים שאת חלק ממשהו
שהוא לא רק את
והכאב שלך
הוא גם של עוד כמה אנשים
נגיד, ארבעה וחצי מליון
(פחות חללי מערכות ישראל
ונפגעי פעולות האיבה
וששה מליון יהודים
ואיכא דאמרי שבעה)

ואני מסתכלת מסביב
ורואה הרבה אנשים
שהם חלק ממני
בדיוק באותה מידה

שאני חלק מהם.


[ואם הפלאפון שלהם לא מצלצל באמצע הטקס
אז הם ממשיכים להיות
שלי
אפילו
לכל השנה]