מביטה בפיסת גאונות
על מסך מרצד
וקוראת שיר טיפשי
שכתבתי ברגע אנושי
נגיעה אחת מפוצצת
המגע הרך כואב
התקווה מעייפת
השלמות משתקת
והפחד
השקט הופך חבר
הרעד סוגר
אני לבד
והלחן בדרך
זה בא
וזה הולך
ובעצם זה תמיד שם
בגלים
חושבת מה איבדתי בדרך
מה נשבר וצריך לתקן
למה הפכתי אתכם לרסיסים
ומה דרוש לחבר את הכל
האם תושלם התמונה
ובעצם אי פעם
תמונה אחת מתוך אלף
שציירתי ותליתי על קיר | 
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.