שקט, האם הוא אמיתי?
שקט היא מילה מאוד מורכבת.
שקט הוא מצב מוזר, מצב של שקט.
מצב של דממה, מצב של אי ידיעה.
לרוב, השקט הוא דבר מרגיע. עוזר לנוח. רגע של שלווה.
רגע של חשיבה. רגע של הבנה ומנוחה.
אך יש שקט שהוא מאיים ומפחיד.
בתוך השקט המרגיע יש כל-כך הרבה רעש.
בד"כ כאשר אנחנו עושים משהו, אנחנו לא שומעים את הדברים
הקטנים, אך כאשר מופיע השקט והכל דומם, אנו שומעים כל זמזום
קטן, כל תזוזה קטנה.
השקט מבליט לפעמים דברים מעצבנים שברעש אנו לא שומעים אותם.
הרעש הוא לפעמים הרבה יותר טוב מהשקט.
בשקט יש מצב של אי ידיעה ואי הבנה.
ברעש יש הרבה דברים, ומרוב דברים אנחנו לא מתייחסים לכל דבר
קטן.

אתמול כשישבתי באולם הספורט, ישבתי לי על הספסל הישן, הנרקב,
החום ההוא, ששנים מונח שם.
ישבתי ואני לא יודעת מה חשבתי. אולי פשוט לא חשבתי.
היבטתי במנורות הגדולות, שאור גדול בוהק מהן, מנורות שלא מזמן
הוחלפו. מנורות חדשות בתוך מחזיק מנורות בערך בן 20 שנה.
ישבתי לי והייתי המומה עליהן. סתם מנורות מכוערות כאלה שעצבנו
אותי, אבל הייתי שקועה במחשבות אז זה לא הפריע לי.
המנורות האלה, אוף, רציתי קצת שקט ומנוחה, ועד שהגעתי לשקט
המינימלי הזה, לשלווה הנפשית, הן פתאום הוציאו קולות.
ואז הגעתי למסקנה שזה בעצם לא פתאום.
כל הזמן הזה הן עשו רעש,אבל כנראה בגלל שקצת היה לי שקט, אז
מרוב הרוגע שמעתי אותן.
מן קולות כאלה צורבים באוזן, כאילו אלף זבובים מסתובבים סביבי
ואני מתחילה להתעצבן כי סוף סוף מצאתי לי שקט.
למנורות האלה היה קול כזה, כאילו יש להן רגשות, כאילו הזדהיתי
איתן. אני חושבת שהן רצו שאני אכבה אותן, כי רצו לנוח, נתנו לי
סימן, כי הגיע שעתם.
זה אולי אבסורד, כי אני מדברת על מנורות וצוחקת לי פה, אבל כמה
שזה מדהים אותי שלכל דבר קטן בעולם, אפשר למצוא  משהו.
אוי, כמה שמצד אחד הרעש הפריע לי, מצד שני רציתי להמשיך לשבת
שם, על הספסל ההוא, לנצח.
באותם רגעים, כל-כך הרבה דברים חלפו לי בראש, כל-כך הרבה
מחשבות, וחלק מהן זה השיר הזה.