חוסר אונים מחריד והסבר לא ברור
רעש והתקבצות מהירה, נסיעה בדהירה.
לא כמה ואיך ולאן אבל הנהג ידע
הצוות מתארגן ולהרגיש ממאן.

מה יכולתי לעשות ברגעים שנותרו?
הילה אפפה אותי, לא שמעתי יותר דבר,
האנשים רחקו ממני והלאה, הכל היטשטש,
הנשימות הפכו סדורות ורגועות.
היה סדר.

הדם ניגר שם לכל עבר,
הקולות והריחות העזים היו מעבר לכוחות שהיו טמונים בי.
אנשים רצו מעלה מטה בין החנויות,
מאבדים את הכיוון ולא יודעים מה קודם מה אחר כך.

כוחות שונים משכו לצד זה או אחר מנסים למצוא דרך שווה.
היה מי שידע מה לעשות והיה מי שקפא.
אפלולית הלילה והנאון המרצד מן החנות הסמוכה,
שמישהו יתן לי מקל קטן ומצאתי צלב באחת מהסלסלות.

הקולות הפכו עמומים יותר ויותר
לכל אחד מבט אחר.
שמעתי קול שמנסה לעשות סדר ולעצור את הריצה,
וקול אנחה ונאקה וגם צחוק של גסיסה.

בתחנה עמד מסדר הרכבים
כולם נקיים כאילו מעולם לא היו פעילים.
כאילו אך לא היו אירועים ולא שכבו שם אנשים,
קוראים לעזרה בשער הפרחים.

מישהו איבד את הדרך,
מישהו עשה את שלא יעשה.
"הצפון" אבד!