חבר, האם אתה באמת חבר?
האם אוכל לדעת שאותי לא תסדר?
האם בך לבטוח אוכל, בכל דבר, אפילו קל?
לא נראה לי!
כי פגעת בי, רימית אותי
ניצלת אותי, ולי, לי פשוט חבל.
איך בליבי יכולת לפגוע? איך יכולת לשבור אותו?
אחרי חברות גדולה כזו, גיליתי מי אתה.
גיליתי את פרצופך האמיתי, שהסתרת ממני כאשר ניצלת אותי.
חבר? לא, לא נראה לי שיותר לך אקרא כך!
כן, ועכשיו למדת עוד דבר.
למדת לשבור לב, שהיה לצידך,
שהיה עימך, ברגעיך הלא נעימים דווקא.
סמכתי עליך!
והדמעות...
חבל אפילו לבכות, ובטח חבל לקוות.
אבל אני למדתי, למדתי לקח.
אבל בכל זאת בוכה אני, וכבר לא יודעת מאיזו סיבה,
כי יש סיבות רבות.
אכזבה מחברות שסמכתי עליה, בושה מחברות, שרק לפני
זמן מה גיליתי את פרצופה האמיתי.
ויש  עוד הרבה סיבות, מאוד כואבות.

ולך חבר, כך לך לא אקרא עוד,
ולא יודעת אם בחיים אסלח לך.