נשבר לי, הלימודים קברו אותי,
המעמסות העמיסו עלי- הראש התפוצץ לי!

   אמא אומרת שאני תלמידה גרועה, גם 80, או 90 הם כבר לא
ציונים מספקים! היא אומרת שאני מוזרה, ושאני הכבשה השחורה:
היא לא צריכה להגיד לי את זה. אני כבר יודעת.
   אחי הקטן מעריץ אותי. לצערי. רק שלא יגדל להיות כמוני!
וכל היום בבוקר, האחים רבים, ואמא צועקת,
היא מנקה את הבית 25 שעות ביממה -
הוספתי את השעה ה25 לשם ההגזמה!
   ואבא מצפה שאצא עם איזה מישהו, אני מרגישה כמו הדוסים
האלה!
"שידוך" גם כן... חח... מתמטיקה בראש ובראשונה- הם טוחנים לי!
הראש שלי מתפוצץ! אני מתחילה להתעצבן!
   החברים הכי טובים שלי, כל הזמן איתי, זה כיף,
שלא תבינו לא נכון - אבל זה מעייף!
   החבר לשעבר נפרד ממני כי אני מוזרה, פסיכופטית, אולי לא
יפה מספיק? חחח... והוא עוד "אוהב שמנות", שזה למען האמת,
תירוץ מטומטם, כמו עוד תירוצים ששמעתי ממנו: "את מדהימה, אבל
לא טוב לי בקשר",
"אני רוצה שנהיה... י-ד-י-ד-ים!"

אני נשברת! בא לי לצעוק! יושבת עם הגיטרה כל היום, כותבת לי
שירים,
מנגנת עד אין סוף!
מעריצה את אותם האנשים, שגורמים לי כאב ראש...
מעריצה! וכואב לי לחשוב!

ואז כשאני חושבת שחרב עלי עולמי,
ניגשת לאמבטיה, פותחת את ארון התרופות!
מוציאה בקבוק לבן, של "Advil Migrane", והכל נראה טוב  יותר!
אמא טבעה בנוזל הניקוי,
האחים שלי הלכו מכות עד מוות,
אבא לא הצליח לפתור איזשהו תרגיל בטריגו',
החברים הפכו אילמים, והחבר לשעבר- נעלם אל תוך החור השחור
שלו!

זה רק אני, והאדוויל שלי!