שוב היא מזכירה לי שכבר אי אפשר לדעת,
אור מפציע ודרכי חודר,
איש מסכן, נוסע על כביש עזוב בדרך אל הים,
רק אתה יושב ומתכנן כמו מפגר!

שלא תטעה, במקרה, אני חושבת רק עלייך,
כשהוא ניסה איתי, כבר וויתרתי, מזמן.
כאן ילדים משחקים, ציפור עפה, שמש וירח,
ושוב אני באשליה כי תחזור.

אתה בא והולך, זה מצחיק,
אתה רגיש, ורך- אך חותך!
אתה בוער ודועך- זה מוזר,
וזה מדהים אותי: "איך"?

בוא נברח מכאן, או שאברח ממך!
בוא נהיה.
אראה לך את הדרך, כדי שלא תטעה,
במקרה...
כשתחזור!

שוב אתה מדהים אותי, אך איני רואה כבר,
כל מה שהדהים אותי בהתחלה.
כוכב שביט נופל מאחורייך, מאיר אותך האמיתי:
אני רואה יותר ממך, יותר מרק טוב, יותר מכל תפילה!

אולי אראה אותך בדרך חזרה,
הולך עם מזוודה גדושה- באהבה שלך אליי!
אולי אותו אדם, בדרך אל הים, יגיע לפנייך עד אלי?
אז אראה לך את הדרך, כדי שלא תטעה,
במקרה...
כשתחזור!

כשתאמר - אשתוק, כי אני בתוכי נטרפת.
כשתבוא, תלך - זה כבר לא משנה - אני יודעת.
כשתחליט - אהיה לצידך לעזר,
כשתאהב - אהיה שלך לעד,
וכשתחזור?
כשתחזור, (אם תחזור) נהיה.
נהיה לבד.
שלא תטעה, במקרה... כשתחזור!