הרעיון החל להתגבש במוחו לאחר שעברו 3 שבועות ללא גשם, האדמה
להטה כל כך שאם היה עולה על רוחך להשליך ביצים על העוברים
ושבים, היית יכול לרדת לאחר 3 דקות ולאסוף חביתות לכל המשפחה.
אפילו דיברו על זה בחדשות, אמרו שזה מזג האוויר החם ביותר מאז
שנות ה-50 שאז נשרפו מעברות שלמות. הוא ידע שזאת ההזמנות שלה
חיכה שנים רבות, עליו לקום ולעשות מעשה- הוא יהיה כוכב.

אז למחרת על הבוקר הוא ניגש לספריה הציבורית וקרא כל מאמר
שקשור בגשם, שעות ארוכות הוא ישב עד שמצא את מה שחיפש, הוא קרא
שישנו חומר מסוים, שנקרא 'יודיד הכסף' שאם מפזרים אותו בגובה
העננים נוצר שקע ויורד גשם על הארץ מתחת.
לגובה העננים יש רק דרך אחת להגיע, הוא ידע, עליו לטוס. ועל כן
הוא מיד ניגש למחשבו האישי ונכנס לאתר ה"דקה ה-90" שם ,כך
סיפרו לו חבריו, אלו שעוד לא מתו מהחום, ניתן להשיג כרטיסים
במחיר של מסטיק בזוקה. בשורת החיפוש הוא הקליד "יציאה מנתב"ג"
,שזה בעצם כל מה שהוא היה צריך.
בערב הטיסה לא יכל להירדם ולכן כתב מכתב פרידה, מכתב שעתיד
לפרסמו, כך קיווה לפחות.
למחרת הוא קם מוקדם מהרגיל ותפס מונית לנתב"ג, כשהגיע לשם וראה
את מסת האנשים היה בטוח שכולם באו בגללו- עד שנזכר שבעצם לא
עשה עדיין כלום...
ב 'צ'ק אין' כששאלה אותו איזה בחורה עם מדים מה מטרת נסיעתו,
הוא ענה לה בקצרה "להפריח את השממה", אשת הביטחון צחקקה והוא
לא הבין מה כל כך מצחיק.
בטיסה, מיד כשיכל להוריד את חגורת הבטיחות, הוא ניגש לשירותים,
שם, ידע ,יוכל לפרוץ לגג המטוס ללא הפרעות, לאחר שסיים
להתפנות, כי אי אפשר להציל את העולם במצב של התאפקות, הוא זינק
כמו נמר על מכסה האסלה, עקר את פטיש הביטחון מן הקיר וניפץ את
החלון שמעליו, האזעקה הפריעה לו רק למספר שניות, מכיוון שהוא
מיד השתחל דרך החלון השבור, ופתח את התיק להוציא את מיכל
היודיד אותו קנה ביום האתמול , כשפתח את מיכל היודיד והחל לפזר
את תוכנו באוויר, הרגיש כאילו הוא מרחף בעננים , הוא נעמד ופרש
את ידיו לצדדים, אך לפתע החל לרדת גשם בכמויות אדירות , והוא
החליק מגב המטוס. לא נורא, חשב לעצמו כשכבר היה במרחק של 100
מטר מהקרקע, אחרי הכל טוב למות בעד ארצנו.