הקהילה לא מעניינית אותי,
אבל את כן.
בתוך ארון קטן ונחמד,
נעים להשתכן.
את אומרת שצפוף לך,
אני סוברת שנחמד.
את חושבת שאם ככה,
כנראה עדיף לי להיות לבד.

מי אמר לך שתמיד,
צריך להיות סגורים.
ולעמוד מאחורי,
כל מה שמחליטים.
אני דווקא אוהבת,
שהכול נוטה ושברירי.
למה צריך עולם שלם מאחוריך,
כשיש לך אותי.

ככה את הולכת,
לחפש עתיד עם גר.
ואני שוב בוחרת,
ברגשותי להסתגר.
בחור נחמד יבוא מחר,
שישבור לי את הלב.
חופה גדולה, ארון קטן,
מסמר, טבעת, פטיש, כאב.