לידיה דיץ / לא גמור |
שמלה לבנה, הינומה מתנפנפת
קול של שמיים ריקים בכחול
הרגל שלי טובעת בחול.
שמלה לבנה שהייתה על גופי
(שהיוותה בשבילי סוג של עור חלופי)
נצמדת אלי עד כדי מחנק
הגוף שלי נהפך לארנק.
הינומה מתנפנפת של כלה מאושרת
עפה ברוח להיות עם אחרת
אני מסתכלת עליה בעצב
כשהזמן מתאזן,
ומגביר את הקצב.
(מתי התחלתי לכתוב על ים באמת?)
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|