מחפשת, מנסה... אבל את התשובה שאני רוצה, מזמן היא כבר נעלמה.
האור שבקצה המנהרה מזמן כבה, ואני פה נמצאת לבד בחשכה, באמת
ובאמת שמנסה להבין איך החיים מתנהלים פה על פני האדמה.
אני כבר עייפה ממרוץ החיים, מכל המוות הסובב אותי, רק בת 18
וכבר עברה הרבה... ככה כולם מתחלששים בצד, כבר בגיל צעיר לאבד
אח, ואחרי זה דוד קרוב מאוד, וממש לא בזמן רחוק לאבד חבר, ידיד
נפש שלי... ואם אתם באמת חושבים שזה הסוף אז אתם ממש טועים
טעות חמורה, ישנם עוד הרבה מאוד אנשים שאיבדתי בחיי, ואני כולה
בת 18!!!
תמיד באים ואומרים לי שהזמן מרפא! שקר, הכול שקרים, הזמן לא
מרפא כלום, עם הזמן הדברים הולכים וקשים יותר, נכון ממשיכים
לחיות, אבל בפנים הכל מת.
כל יום שעובר אני מרגישה צבועה יותר ויותר עם האנשים שסביבי,
כל יום חדש שמה על פני מסכה חדשה, דיי נמאס לי כבר מזה!!!
רק בת 18 ועברתי המון, אך עדין נשארתי עם מלא סימני שאלה על
החיים שאנו חיים אותם יום יום, שעה שעה, השנים חולפות ואני כבר
ממזמן הפסקתי לשאול את אותן השאלות החוזרות כמו תקליט שבור
וישן, שרדפות אותי במשך השנים שחלפו להן, כבר יודעת שתשובות
אני לא אקבל ובטח שלא אמצא!!!
כולם באים ואומרים "אל תדאגי הכל יהיה בסדר, זו רק תקופה רעה",
אז אם זו רק תקופה רעה, למה היא נמשכת כל כך הרבה שנים?
בזמן האחרון אני מרגישה אבודה בתוך עצמי, אבודה בין הקירות
בחדר, בין כל האנשים הסובבים אותי.
אני רוצה שהחיים שלי יסתדרו כבר, שאף אחד סביבי לא ימות
יותר!!! אני לא יודעת אם אני אוכל לסבול עוד מוות לידי, אולי
אני מבקשת יותר מידי או שיש לי יותר מידי צפיות, אבל מה אני
יכולה לעשות, אני הרי רק בת 18, אך לצערי לא בת 18 ממוצעת.
אני כבר לא יודעת מה להרגיש, הדבר היחידי זה שאני מרגישה זה
כאב, כאב חד וחזק, כאב של אובדן, כאב שכמעט כל אחד הרגיש, כאב
של פרידה, אכזבה, אי הבנה שאיך הדברים התגלגלו להם ככה בלי
שתרגיש.
כנראה שבאמת יש לאלוהים תוכניות לכל בנאדם בעולם הזה, ונכון
שהוא שם מידי פעם מכשולים בשביל לחזק את האדם, אבל כנראה
שאלוהים שכח אותי, ובמקום לחזק אותי הוא רק שובר אותי כל פעם
מחדש!!!
רק בת 18... אבל יודעת דבר אחד, שאנחנו חיים רק פעם אחת, ואת
הפעם אחת הזו צריך לנצל כמו שצריך, ככה שאף פעם לא נצטער
שפספסנו משהו בחיים האלו.

מוקדש לכל האנשים החשובים שאיבדתי בחיים הקצרים אלו