הילדה הקטנה הזאת שתמיד מלווה אותי לכל מקום ועוקבת אחרי בחיוך
הילדותי שלה
תלתלי זהב ועיניים כחולות, נשמע קיטשי ומטומטם אבל כזאת היא,
יש לה כוכבים בעיניים והיא לובשת שמלה לבנה קטנה. היא עושה
שטויות ובמקום שהיא תשמור עליי אני שומרת עליה, היא ילדה קטנה
כזאת וכל אחד יכול לנצל אותה בקלות. לפעמים היא לא מקשיבה לי,
ואני צריכה לגרור אותה מהמקום.
לפעמים היא כועסת עליי משחקת אותה ברוגז, אבל לא באמת אכפת לי
ואני הולכת מהמקום והיא, היא... אחרי לכל מקום, ולפעמים בא לי
לדפוק את הראש המתולתל שלה בקיר. אבל אני לא אעשה את זה כי...
היא טהורה מדי, מתוקה מדי תמימה מדי. נאיביות תמיד עצבנה אותי
ותמיד שנאתי אנשים כאלה. כי יש אנשים בחוץ שיודעים איך לנצל את
זה. ואכן יום אחד, כשהלכנו ברחוב והדלקתי סיגריה,  איש אחד צעק
לה: "ילדה ילדה, בואי לכאן". הילדה החמודה שלי חייכה חיוך קטן
למראה הסוכריה שבידיו. מבלי לחשוב פעמיים היא זינקה עליו והוא
עשה בה כל העולה על רוחו. היא רק חייכה וליקקה את הסוכריה.
צעקתי "זוועה! גועל נפש! ילדה קטנה!"  אבל הם לא שמעו אותי, הם
היו כבר בתוך סרטי הסקס והסמים.