מיכל בת ה-7 גרה באילת ברחוב הקציר 6. היא חיה בעולם משלה, כל
מה שקורה היא מציירת. מיכל היתה ילדה כשרונית ולרוב חייכה
לכולם... והיה יום ולמיכל מלאו 8 וכמה ימים, היא הגיעה היום
לראשונה לכיתה ג'. המורה בקשה מכל ילד לצייר לצייר פרטים מחייו
בכדי לדעת קצת על אחד, היא טענה שמציור אפשר ולגלות ולפרוץ אל
העולם בו חי הילד. כמובן שמיכל נענתה לבקשת המורה וציירה. ממש
לפי דברי המורה הציור של מיכל הסגיר את עולמה. בסוף היום
הראשון ללימודיה של מיכל היא נקראה לשיחה עם מורתה. מיכל ניגשה
לשולחן המורה וראתה את ציורי כל התלמידים. כמעט כולם ציירו
משפחות שמחות בצבעים וקישוטים ורק מיכל היתה היחידה שהשתמשה
בעיפרון השחור לה. בציור ראו ילדה קטנה, ממש קטנה, ליד שני
גברים מחוסרי אף ואזניים בעלי ידיים גדולות וארוכות ופה גדול
ומרושע במקצת. פתאום נכנסה המורה והתיישבה מול מיכל. היא שאלה
אותה מה נשמע ואם הכל בסדר... מיכל אמרה שהכל בסדר גמור. היא
לא ידעה שלציורים שלה יש משמעות כל כך גדולה. המורה אמרה ניחא
ובקשה ממיכל לצייר ציור נוסף. מיכל הסכימה והלכה לה לדרכה. אחר
הצהריים מיכל הלכה לטייל על שפת ים סוף בקרבת הטיילת, היא מצאה
לה מקום נוח והתיישבה. היא הסתכלה על הים הכחול, על השקיעה ועל
הדגים והתחילה לצייר. ההשראה באה מהים אבל בציור זה מתבטא רק
ברקע. היא ציירה ילד שנסחף בין הגלים כאילו קראו לו מתוך הים.
למחרת מיכל הביאה למורתה את הציור ושוב נקראה לשיחה. המורה
שאלה אותה אם משהו מפריע לה בחיים האישיים- בבית, ביה"ס, אחר
הצהריים.. מיכל קצת חשבה ובמין חיוך לא ברור ענתה "לא גברתי".
לאחר זמן מה ואחרי בירורים לא קלים ומעקבים גילו שמיכל הינה
ילדת ירח מיוחדת במינה. כל ציור שצוייר על ידי מיכל הוא ללא
ספק מקר שחוותה או ראתה בעת יציאתה מהבית. בלילות מיכל היתה
משוטת עירנית לגמרי וביום שלמחרת כבר שכחה הכל, כלא היה. וזה
גרם גרם להבנת השאלה 'מדוע היתה עייפה בבקרים?'. מיכל היתה
ילדה רגילה שעברה התעללות בתת מודע שלה. היא הלכה לטיפולים
וייעוצים בנוגע לבעיה. ימים עברו ללא הצלחה למציאת פתרון והמצב
של מיכל הלך והידרדר. היא המשיכה לצייר והציורים הלכו ונהיו
קשים יותר מיום ליום והיא המשיכה ללכת לטיפולים אך לשווא.
הוחלט להצמיד לה שומר צמוד אך סמוי בלילות, וכך היה... מאז
הציורים של מיכל הלכו והסתדרו ובמשך הזמן היא קצת הסתדרה נפשית
אבל עדיין ציירה דברים שראתה.

זה הסוף בינתיים... מצטערת שלא סיימתי פשוט הלכה המוזה של
הסיפור חח...