[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







אור ספיר
/
בעל זבוב

כל הנסיעה רק חשבתי עליה, על הדס, הילדה הכי מגניבה שהכרתי,
הכי צבעונית, הכי מטורפת.
שהיינו קטנות תמיד כתבנו מלא המצאות שנבנה כשנגדל, הכי אהבתי
את זאת  של השירותים שמגישה לך נייר טואלט חתוך ומוכן לשימוש
שגם מפזרת בושם, כדיי שלא יריחו את הפלוצים.
תמיד היינו משחקות משחקים כאלה שצריך לעבוד אחת על השניה ומי
שמאמינה באמת צריכה לנחור כמו חזיר עד שאמא תצעק עליה.
היינו חברות ממש טובות עד שהם עברו לארה"ב לשנתיים ואז חזרו
לארץ והיו כמה שנים בקריית שמונה.
ניסיתי לתאר אותה בראש, אם היא הייתה כזאת משוגעת שהיא הייתה
קטנה אז בטח עכשיו היא סופר משוגעת, בטח החדר שלה מלא בהמצאות
מטורפות.
סוף סוף הגענו,הבית היה רגיל, עם כלב רגיל, ההורים שלה היו
רגילים, הרהיטים היו רגילים... וגם הדס היתה רגילה.
היא לבשה ג'ינס כחול וחולצה צמודה, רגילה, ואני ציפיתי לאיזה
חצאית עם נקודות צבעוניות, או פשוט משהו לא רגיל.
נכנסנו לחדר, הדס ואני ודיברנו... על דברים רגילים. היא הייתה
קצת מוזרה, אבל מוזרה רגילה- ביישנית ושקטה, כאילו החליפו אותה
בהדס אחרת מזו שהכרתי פעם.
לא הבנתי, כל דבר שהיא התחילה להגיד היא מיד הפסיקה ושאלה אותי
אם זה בכלל מעניין אותי. אמרתי לה שברור שזה מעניין אותי אבל
בכל זאת היא לא המשיכה...
כל פעם שהיא קמה היא הסבירה לי מיד לאן היא הולכת ומתי היא
תחזור ושאני לא חייבת לחכות לה אם אני לא רוצה, אבל רציתי.
לקח לי קצת זמן אבל בסוף אזרתי אומץ ושאלתי אותה לאן נעלמו כל
התמונות היפות שהיו לה, ואם היא שמרה את ההמצאות שהיינו
כותבות.
ישר עלה לה חיוך קטן על הפנים, החיוך הראשון מאז שהגעתי. הדס
סגרה את הדלת, היא פינתה את כל הארון עד שהיא מצאה את מה
שחיפשה. היא הוציאה תיבה קטנה, עם מנעול קטן ומפתח קטן.
בתוך התיבה היו ניירות מקומטים מאז, שכתבנו הכל, אבל על כל
המצאה היה איקס בצבע ירוק. התחלנו לקרוא את כל ההמצאות, מאז,
וכל המצאה העלתה בי חיוך. גם להדס היו חיוכים פה ושם אבל היא
מיד ניסתה להפסיק, כאילו זה אסור. שאלתי אותה למה יש איקסים על
ההמצאות שלנו, היא אמרה לי שהם פשוט מפגרות ושלא צריך לשמור
דברים מפגרים כי זה סתם מפגר. שאלתי אותה מי אמר והיא אמרה
שכולם. וכל מה שרציתי זה להרביץ לכולם של הדס כי הם כנראה סתם
מפגרים.

אחרי שנה שלא ראיתי את הדס אמא הודיעה לי שהדס מתה בתאונת
דרכים ושההלוויה מחר. נסעתי להלוויה כדי לדבר פעם אחרונה עם
הדס. חברים שלה עמדו בצד ובכו, כל אחד מנסה לשכנע את השני שהכל
יהיה בסדר. יותר מאוחר חברה שלה קראה עליה הספד, היא אמרה שהדס
היתה ילדה ביישנית ושקטה, ואיך שכולם אהבו אותה, היא אפילו
סיפרה על הפעם הראשונה שהיא פגשה את הדס במסדרון של בית הספר,
איך שהדס הלכה לה לבד במסדרון נראית חולמנית ומבולבלת ורק מחכה
שמישהו יבוא ויגיד לה שבטעות היא לבשה את הבוקסר הצבעוני של
הפיג'מה לבית ספר, וכמה שהן צחקו על זה.
חייכתי אל הדס.
ידעתי... הדס שיחקה את המשחק.
היא הצליחה לעבוד על כולם. לא ידעתי שאפשר להחזיק מעמד כל כך
הרבה זמן אבל הדס הצליחה.
הפיג'מה של הדס הייתה תמיד כותונת לילה מצחיקה ואף פעם לא
הבוקסר, והדס אף פעם לא היתה חולמנית, היא תמיד חשבה מה עוד
אפשר להמציא, המוח שלה פשוט לא הפסיק לעבוד.
מי שהיה מבולבל היו החברים שלה, חבל שהדס לא הספיקה להגיד להם
שהכל היה משחק, ושבעצם היא המשיכה ללבוש את הבוקסר הצבעוני
מתחת למכנסיים.
הדס, ניצחת.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
קנדה היא מדינה
פיקטיבית


תרומה לבמה




בבמה מאז 18/7/04 0:39
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
אור ספיר

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה