[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








קצת דם
בסופו של יום
היה יכול ללמד אותי
להרגיש מה שאני מרגישה
את צמיחתו של הכאב העתיק
במורד שיפולי הבטן

זרזוף עדין  
קולח באיטיות ענוגה
מפרק כף ידי השמאלית
לאות אבל על כל הפרחים שמתו בי היום

שדי מתאבנים בכילאם
אני כפרי בשל הנרקב בעסיסו,
כפרי בוסר הקמל מלצמוח לאורו של העולם

אלוהי המוסיקה יכול להמם בי יופי מגלגל"צ
אלוהי ההתגלות לא יראה לי את האמת הכפולה
בטון העיר יצוק בי תבניות שיגרה

קצת רחמים עצמיים מפורגנים בקפידה
או תרופות לחיזוק הדם
היו מצילות את מה
שבעצם כבר אי אפשר להציל

כל שירי הניצחון שלי מושרים
על ידי מקהלה חירשת.
מתחת לעץ הזה שהוא אני
כבר לא יצמח כל עשב.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
בדיחות שואה זה
כמו ילד קטן
שנוגע בגדר
חשמלית -
פרובוקטיבי,
עצוב ועם זאת גם
עושה נעים.


תרומה לבמה




בבמה מאז 27/6/04 23:57
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
דרקונית ענוגה

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה