[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








21:30, בתך הצעירה נסעה לסופ"ש אצל אביה.
את פושטת בגדיך, נכנסת למקלחת אחרונה.
מתבשמת, מול המראה.  
הו... כן בדיוק אותה הורדרדה, החולצה שקנית שלשום, אותה את
עוטה על גופך ולא מוותרת על הג'ינס וסנדלי השורש, למרות
שהמלצתי לך אחרת.
את נוסעת במכונית, שידעה ימים טובים יותר, לבית הקפה, בדיוק
לפי ההסבר שנתתי לך.
הוא בעקבותיך.
אחרי דיבור פנימי של חודש וחצי (להערכתי ושלושה שבועות
להערכתך) את מחנה, יוצאת מהמכונית, מסדרת את ורדרדותך.
הוא מתקרב אליך.
את מבולבלת, שואלת עצמך האם להושיט לו יד, אולם בטרם החלטת
בינך לבין עצמך, הוא מקיים את הבטחתו ופורש את כנפיו סביבך.
חיבוק ארוך עבורך, קצר מידי עבורו ואת מציעה ללכת...
אתם נכנסים לבית הקפה.
את מתיישבת, הוא מולך.
הו... המלצרית שתבוא כבר... איפה הן דווקא כשצריך אותן?!
הן תמיד נחמדות נורא!
את מזמינה חליטת הדרים, החרטה הרגילה שאת אף פעם לא שותה
כשאנחנו יושבות לנו בניחותא בבית קפה והוא...
הוא הפוך.
אחרי שאת מתעניינת איך עברה עליו הנסיעה בכביש 4, למרות שזה
הדבר האחרון שמעניין אותך, הוא משיב לך שבנעימים,
"נסעתי אליך..."
את משפילה מבטך הסמוק.
והנה שוב ניצבת לה הנחמדה הנוראית ובקולה הצורמני "תרצו עוגה?
יש לנו פאי לימון, סופלה שוקולד, עוגת שוקולד חמה..." ואתם
בטון מנומס "לא תודה".
את שותה את החליטה החלוטה שהזמנת לך ועושה עצמך כאילו טעמה
מוכר לך (את שותה מינימום 4 כוסות שכאלו ביום... בחלום של
ויסוצקי).
והוא הפוך.
שתי לגימות, משפטים קצרים - מבטים מגששים, מחייכים, והוא לבסוף
מעז ושואל אותך "מה אנחנו עושים פה?" את מחייכת ומשיבה לו
"שאלה טובה".
הוא קורא למלצרית החיננית, מבקש חשבון ועוד לפני שהוא מגיע,
הוא מניח על השולחן שטר סגול כחול ומציע שתצאו...
"נטייל קצת?" את מנסה להרגיע עצמך ואותו.
"כן".
את שולה ובודה מזיכרונך ומדמיונך את כל הידוע לך על עתיקות
קיסריה, על הרצפה הפסיפסית והוא, הוא הפוך.
הוא אינו שומע אותך, רק מתבונן בשפתותיך הנעות, חושב האם זה
הזמן לעצור דיבורן.
הוא נותן לך להמשיך ולהרצות לו על יוליוס קיסר ועל הורדוס,
הרומאים והיוונים ולבסוף הוא קורא בשמך.
"ליהי?"
ואת, משתהה,
"מה?"
"לי - היא, לי - היא"
פתיין שכמותו.
הלשון, הו הלשון...
חמצן, חמצן, את מבקשת מהאחראים.

למרות שהחלטת לא הערב, לא בביתך, הוא מציע המשך ואת מאשרת.
הוא נוסע אחריך.
בדרך את מחייגת אליי ומבקשת לדעת את דעתי
ואני מה אני, מי אני.
אני אני.
אני אומרת לך "תקשיבי לתחושות הבטן שלך, תזרמי..." וביני לבין
עצמי חושבת מה השטויות האלה שאני מקשקשת -
"יאלה תהני."
את מחנה, יוצאת מהמקרטעת ועוברת לשלו.
אתם מתחילים להדרים. ברקע Al Green בשירו "lets stay together"
הוא יורד את מורדות הדרך, את מסבירה לו כיצד לצאת ממושבת
הראשונים והנה אתם על הראשי.
ידו חגה על ברכך וידך על ידו.
הו הדרך הזאת לתל אביב... אינה מסתיימת. ככה זה כשחוצים גבול
בין מדינות.
איילון, נראה מוכר, הוא פונה ימינה בשלום. בטרם הספקת לעקוב
אחר הדרך הוא מאלתר לו חניה.
את טורקת את דלת המכונית בחוזקה,
קצת עצבנית.
עולה בעקבותיו בחדר המדרגות וליבך בכיוון ההפוך. הוא משחיל את
המפתח הנכון
ונפתח עולמו.
את לחוצה, נרגשת, נפעמת.
הוא מכין לך תה, להרגיעך.
רעש הקומקום נשמע כנפילת טיל סקאד בזה הרגע
ושקט.

הוא מראה לך את אוצרותיו: תמונת בנו, הציור שקיבל בירושה...
נבוכה. את מחליטה לשבת על הכורסא השקועה, הוא מתיישב לידך.
נעים לך.

הוא אומר שהוא שמח שאת פה.
ברקע מוסיקת ג'אז מתחכמת.
הוא מרפרף ומרחף על שפתייך, אברייך, חלצייך, שדייך ואת
הו, את מתמכרת.

ואני, אני מי אני,
אני אני.
מתקשרת אליך ב 7:00 בבוקר ואת מואילה בטובך לענות לי ב 10:00.

אני שואלת "מה קורה?" ואת עונה "טוב"
"איפה את?"
"ממ..."
"את לא לבד!"
"נכון", "אני בתל אביב"
חיוך של אושר וידיעה מציף אותי: "שלום, שלום"
"אני אחזור ברכבת הביתה".
"מה פתאום, תני כתובת, אני באה לאסוף אותך. נעשה יום כיף בשוק
הכרמל".
תוך שעה ורבע אני נותנת לך "צלצול ניצול" לפלא-פון שלך ואת
יורדת.
נרגשת, מחויכת בזכות החומרים הספוגים כעת בגופך.

"אני רוצה לדעת הכל, דיר בלק אם את מחסירה משהו, אני אדע!"
את מספרת... ואני מתחילה להשמיע את הקולות המוכרים שלמדתי
לאחרונה מההוא הנכה (רגשית).
את מתפקעת, מתפרעת.
"הפקקים פה, איך האנשים מבזבזים את חייהם בכבישים"? אני שואלת
אותך ואת באוטוסטראדה אחרת לגמרי
"מה?"
דמעה מנצנצת לה בעינך השמאלית.
אני מבחינה בה.
"מה עכשיו?" "יאללה, תיהני מהחיים, אישה, יפה, נחשקת, שופעת
במלוא הדרה, הקולות היחידים המותרים בחלל מכוניתי הם קולות
המטבח שלו מאתמול".
את מתפקעת בשמחה מהולה.

הגענו לשוק הכרמל.
שני זרי גרברות ב 15 שקל, בשום פנים ואופן לא ציפור גן עדן!
אהובתי אינה אוהבת את ציפור גן העדן.

וואלה, שווה לגור בתל אביב,
הפרחים
בזול.


גדלה לצידך.
שיבלת







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
אלינור
את יפה כמו
חמור
ופנייך
אלוהים ישמור


תרומה לבמה




בבמה מאז 21/7/04 14:28
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
שיבלת בן-נון

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה