"אבל את-
את לא נותנת לי ליפול..."
אולי אורית שחף לא נותנת לתום ליפול,
אבל את-
את רק אוהבת לראות אותי נופלת,
וכשאני נופלת,
במקום להושיט לי יד-
את מפנה מבט, והולכת...
ואז אני קמה לבד,
עם המון מאמצים-
מצליחה אכשהוא לקום,
ואז שאני מתאוששת-
מהבכי,
מהכאב,
מהרגשות החדים,
את מפילה אותי שוב-
את וכולם,
כל העולם המסריח "שלך",
ואני-
אני מנסה להתעלם,
מנסה לנשום,
ולא להשיבר,
רק לא ליפול שוב...
וכשאני שוב נופלת-
את עומדת מהצד,
מסתכלת,
וצוחקת...
תמשיכי לצחוק לך,
תמשיכי,
אבל יום אחד,
כשאת תפלי,
שוב,
אני אעמוד מהצד-
ויצחק,
ואז את לא תוכלי לקום יותר...
מוקדש לבנאדם מסויים, שאינני חושבת שזה נכון להזכיר את שמו,
או שמה....
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.