[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







נויה גרינברג
/
יותר מרומיאו

רונן סוגר את העיתון באנחה של ייאוש. גם היום אין כלום.
כבר כל כך הרבה זמן שהוא מחפש עבודה, אבל מה יש לו להציע?

"רונן, 27, רווק.
שום ניסיון קודם, שום תעודות, וידע נרחב בעיקר ברביצה
אומנותית".
רווק שלא עשה כלום בשנים האחרונות, חוץ מלראות טלוויזיה, לאכול
ב"פלאפל של שמעון" ומדי פעם לקרוא, כשיוצא לו.

הוא קם, מבטי בעצמו בראי, ומאתר כתם ענק על חולצתו הדהויה. הוא
מחליף לחולצה קצת פחות מלוכלכת והולך לאכול ב"פלאפל של שמעון".
אולי שם תהיה עבודה. אולי.
הוא לא ממש מסתכל קדימה, הוא עסוק ברחמים עצמיים, וכנראה בגלל
זה הוא מרגיש שהוא נתקע במשהו, ונופל.





"תזהר!" הוא שומע קול אישה. "אתה כמעט נופל עליי!"

רונן מסתכל ורואה מולו אישה צעירה ונמוכה, שנראית מזועזעת.
כנראה שבלי לשים לב, הוא נתקע בה ומאבד שיווי משקל. זה קורה לו
לפעמים - רונן כבר לא רגיל לשמש,מדרכות ובני אנוש אחרים.
"מ - אני מצטער" הוא מגמגם ומאדים.
בזמן שהוא מתנצל הוא בוחן את הצעירה שמולו. היא נראית צעירה,
מאוד. והיא אחת מהנשים היפות ביותר שראה בחייו. והיא עצובה,
מאוד. אולי זה בגלל שהיא לובשת שמלה ענקית וארוכה שנראית מחממת
מאוד, ומאוד לא מתאימה למזג האוויר בישראל בחודש אוגוסט.
היא מחייכת - "זה בסדר. לא קרה שום נזק. אני יוליה, ואתה?"
"רונן. אמממ... אני - אני מתנצל. תרשי לי להזמין אותך למשקה?"
"זה יהיה נחמד, קצת חם כאן..."

אז הוא לוקח אותה ל"פלאפל של שמעון", כי זה המקום היחיד במרחק
הליכה (ולרונן אין מכונית).
הוא מנסה לפתח שיחה, ושואל אותה מאיפה היא, בת כמה היא, מה היא
עושה... רונן די בטוח שהיא חטפה מכת חום, כי היא מדברת קצת
שטויות. היא מספרת לו שהיא איטלקית, שהיא כבר בת כמה מאות
(רונן מציין לעצמו שהיא נראית שמורה מאוד יחסית לגילה המתקדם).
כשרונן מדבר עם הבן של שמעון היא גוערת בו על כך שהוא מדבר עם
הבן של המשרתים, ואת מנת הפלאפל שלה היא מרחרחת בחשד.

אבל לרונן לא ממש אכפת, כי עם כל דקה שעוברת, יוליה נראית לו
יותר יפה. הוא מתחיל לחשוב מהמקום הלא נכון, וקצת מפספס את זה
שיוליה מספרת לו שהיא אלמנה.





הם ממשיכים לדירה של רונן, שבינתיים מחשב את סיכוייו לזיון
הערב.
הם מתיישבים על המיטה, והיא מספרת לו על החבר שלה, שמת, ועל
ההורים שלה (שהם נורא מנייאקים), ורונן בכלל לא יכול להתרכז.
"בכל מקרה, אז הם אמר -" רונן קוטע את יוליה באמצע המשפט כשהוא
מנשק אותה, והיא משתפת פעולה. הוא מתחיל להשכיב אותה לאחור,
תוך כדי העפת בגדים מלוכלכים הצידה, אבל היא דוחפת אותו חזרה
למעלה.

"מה - מה אתה עושה? אנחנו לא נשואים, אתה לא יכול לעשות את
זה!" היא אומרת בבלבול.
"אוי, תתעוררי מותק, זו המאה ה-21, אנשים כבר לא מחכים!"
"המאה ה-21? מה?" לתדהמתו ומבוכתו של רונן יוליה מתחילה
לבכות.
"אני לא התכוונתי שכל זה ייקרה" היא מגמגמת בין יבבה ליבבה.
"שום דבר לא הולך לי. הייתי צריכה למות כבר וזהו."

ואז היא אומרת לרונן שהיא בעצם יוליה המפורסמת, זאת מהמחזה.
שכולם טועים, היא בכלל לא מתה אחרי שהיא לקחה את הרעל הזה.
פשוט יש לה דופק ממש ממש חלש ושינה חזקה.
אז אחרי שהיא התעוררה, לא נשאר לה כלום. רומיאו כבר היה מת,
המשפחה שלה הייתה בטוחה שזו מתיחה אכזרית, המשפחה של רומיאו לא
קיבלה אותה, והיא פנתה לאיזה רוכלת שעברה ברחוב והציעה פתרון
לכל בעיה. ובלי לשים לב - פתאום רונן נתקע בה, והוא נראה ממש
נחמד, והיא לא הכירה אף אחד. לעזאזל - היא בכלל לא ידעה איפה
היא.
וכל הזמן הזה רונן ליטף אותה קלות על הראש וחשב על זה שהוא גם
משתגע לגמרי, וגם לא ייצא לו זיון הערב.





היא הפסיקה לבכות. "תעזור לי?" היא לחשה ברעד, והוא הבטיח לה
שהוא יעשה מה שהוא יוכל.
"דבר ראשון," הוא הכריז, "צריך להיפטר מהשמלה הזאת, היא לא
מתאימה. וגם צריך לשנות לך את השם. מעכשיו אני אקרא לך יולי,
בסדר?"
ואז רונן ויוליה, סליחה - יולי, יוצאים לקניות, וכשהם חוזרים
הם אוכלים ארוחת ערב בבית של רונן והולכים לישון (במיטה הזוגית
של רונן, כי אין שום מקום אחר).
באמצע הלילה יולי מעירה את רונן, כי היא לא יכולה להירדם. היא
מעדיפה לדבר.

"מה רצית להיות?" היא שואלת בלחש.
"רציתי להיות סופר"
"באמת? אז ספר לי סיפור מצחיק, כדי שאתעודד."
"אני לא יכול להחליט איזה סיפור לספר לך. זה כמו ילד. את לא
יכולה להחליט אם יהיו לו עיניים כחולות או חומות. פשוט עושים
אותו ואח"כ בודקים מה יצא." הוא עונה, ומלטף את לחייה של יולי.
בחושך היא אפילו יותר יפה.
"אתה חמוד", היא לוחשת לו ונושקת לו קלות על פיו.

ומשם זה ממשיך, כי יוליה היא כבר לא יוליה, היא יולי, והיא
במאה ה-21. ובמאה ה-21 מותר לעשות מה שרוצים - אפילו אם את
עדיין לא נשואה.
ולפני שרונן נרדם, הוא חושב לעצמו שהוא אוהב את יולי, ממש. הוא
גם חושב על זה שהוא בכל זאת זיין הערב, וממש חבל שאף אחד לא
יאמין לו את מי.





ככה רונן ויולי חיים בערך חודש, החודש הטוב ביותר בחייו של
רונן.
בבוקר הם יוצאים לטייל, בצהריים הם אוכלים אצל שמעון, ובלילה
הם אוהבים. הם אפילו מתחילים לדבר על חתונה, למרות שיוליה
אומרת שיש לה קצת טראומות מהפעם הקודמת.
אבל כל זה נקטע יום אחד. ביום של התאונה.

הם יוצאים לטייל כמו בכל בוקר, ומדברים על החתונה. "את צריכה
קודם לפגוש את אמא שלי" אומר רונן הנרגש, והיא משיבה שהיא
הייתה רוצה שההורים שלה ייפגשו את רונן, אבל לצערה הם קצת
רחוקים.
בעודם מדברים וחוצים את הכביש, עוברת משאית. לנהג של המשאית
קוראים "ביג' ג'ו", והוא עדיין נרגש וסמוק מהשתייה של אתמול
בלילה. הוא מזמזם לעצמו שיר ילדים ולא שם לב לזוג שחוצה את
הכביש...

"יולי!" צועק רונן, וכאב מתפשט בכל גופו. "יולי, את בסדר?"
אבל יולי אפילו לא עונה. היא שוכבת על הכביש ונראית דוממת.
רונן זוחל אליה בכוחותיו האחרונים, ושומע אותה ממלמלת "אמרתי
לך שאצלי חתונות נגמרות ברע". הוא בולע את הכאב ולוחש לה שהוא
אוהב אותה. "גם אני אוהבת אותך. יותר משאהבתי את רומיאו."
ומשם - הכאב משתלט ורונן לא רואה כלום, חוץ מהחושך.





הוא מתעורר במיטת בית חולים. מסביב אחיות נרגשות, אמא של רונן,
אבל החשובה ביותר לא נמצאת שם.

"הוא התעורר!" אומרת אמא של רונן בהתרגשות ומתחילה לבכות.
"אמא, איפה יולי?" הוא שואל מטושטש.
"יולי?" שואלת אמו של רונן בפליאה. "לא, חמודי, אני חושבת שאתה
עוד מבולבל. הייתה לך תאונה. היית בתרדמת חודש שלם. חשבתי...
חשבתי שאיבדתי אותך".

התאונה. הוא זוכר את התאונה. אבל איפה יולי? גם היא הייתה שם.
"אתה קצת נרגש" אומר לו הרופא, שהגיע בינתיים לחדר. "זה מובן
לחלוטין. היית מעורב בתאונה, אופנוע פגע בך בשעה שהלכת על
המדרכה."

"זה לא היה אופנוע, וזה לא היה על המדרכה! זו הייתה משאית!
ויוליה, סליחה - יולי, הייתה שם! והיא נפצעה! איפה יולי?"
"אני מצטער, לא הגיעה אלינו שום יולי. ונהג האופנוע דיווח
במפורש שהוא פגע רק בך" אומר הרופא.
רונן מרגיש מטושטש, ומאד את ההכרה בשנית. כשהוא מתעורר, הוא
מיואש. איפה הוא יימצא עוד אחת כמו יולי, שהוא יאהב כל כך?
שתאהב אותו יותר משאהבה את רומיאו?







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
מילים הן רק
מילים.
שתן הוא מסריח.

-סוטרת המצה


תרומה לבמה




בבמה מאז 16/7/04 12:55
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
נויה גרינברג

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה