אני אשתנה.
אני אעשה כל שעלי לעשות על מנת להמשיך ולהנות מהזכות הזאת
שנפלה בחלקי, הזכות להסתכל על המדהימה בנשים ולדעת שהיא שלי...
הזכות להיות איתך מתוקה. הסתכלי על השמים, את רואה את קרני
האור המרצדות? עד למקום מקורן אטוס, אקטוף לך את הטובות
שמביניהן ואקשור לזר שיאיר את היפיפייה שלי. את רואה את קו
האופק הרחב? עד לשם אשא אותך על זרועותיי אם תחפצי. ואותי?
הרואה את אותי? אני מאוהב בך יפה שלי, מאוהב.
אני לא יכול לראות את פני המלאך העדינות שלך כעוסות, ולדעת
שאני הוא המעיב על רוחך. סלחי לי יקירה, כולי מלא חרטה. את
מבינה, קשה לי לראות יד גבר אחרת נוגעת בך, בין אם זהו מגע
חושק ותאוותני ובין אם זה מגע ידידותי שאין אפלטוני ממנו. אני
אשתפר, אני אכריח את עצמי לחשוב אחרת. את תראי, אני אשתנה.

די, יפה שלי, הנמיכי קולך.
אני יודע שהבטחתי להשתנות אבל הקנאה האובססיבית, חמודה, טמונה
עמוק בגנים הגבריים שלי, וקשה לעקור את העקשנית. זה ידוע
שהגבר, מטבעו, עושה כל שביכולתו כדי להגן על בחירת ליבו
מהזוממים לקחתה. אז התפרצתי קצת, מעולם לא נתקלת באדם חם מזג
בעת סערת רגשות?
יופייך הזוהר משגע את כל הגברים מסביבך, ועלי נגזר לצפות מן
הצד בתאוותם הנוטפת של המנוולים. הוא חושק בך, אני אומר לך. אך
אם זהו רצונך, אני מבטיח שאשתוק בזמן שגבר זה מנסה לקחתך ממני.
אם נפשך חושקת בבן זוג אדיש וקריר שיותיר לך לעשות ככל העולה
על רוחך, אני מוכן להשתנות על מנת להתאים לדרישות... רק אל
תלכי. הנה, תעקרי את ליבי השייך לך, תהרגי אותי עכשיו. אם את
עוזבת אותי כבר אין טעם לחיי.

אני מצטער, אני כל כך מצטער.
שוב אותו רגש רכושנות חייתי והרסני בער בי ומרט את עצביי עד
ההתפרצות הכואבת. את חייבת להבין שהכול נובע מהאהבה העצומה
שאני חש כלפייך מלאכית שלי.
במקום העמוק ביותר את נגעת בי, וסחפת אותי אחרייך במערבולת
רגשות שהותירה אותי המום ומאוהב כפי שמעולם לא הייתי. מהיום
שהכרתי אותך לא עבר רגע שלא חשבתי עלייך אהובה. אני מסוגל
להאזין לחכמתך הבלתי נדלית ולהביט בפנייך, בגופך, בהילה הסובבת
אותך שעות על גבי שעות. הכמיהה האינסופית אלייך והרצון לחוש את
מגע גופך הענוג מלווים אותי בכל אשר אלך. ואיך יכולתי לראות
אנשים אחרים מנסים לממש את כמיהתם אלייך? לא יכולתי.
את צדקת אהובה, אנשים לא משתנים.
יהי זכרך ברוך.