כשאני שוכבת במיטה, דקה לפני שאני נרדמת, ועוברות הרבה מחשבות
בראש. כל אותם הדברים שאני לא חושבת עליהם ביום. מחשבה אחת
תמיד עוברת לי בראש, כל יום אותה מחשבה, שנתקעה לי ולא יוצאת.

אני פותחת את העיניים, במקום מוזר, לא מוכר. קמה, פותח את
הארון ולא רואה שום דבר שאני מזהה. מתקלחת, מתלבשת, אוכלת
ויוצאת מהדירה. אני פוגשת מישהו בחדר מדרגות, לא מזהה אותו,
הוא אומר לי שלום, אמרתי לו גם, מתוך נימוס.
אני מגיעה לאוניברסיטה, נכנסת לשיעור. המורה מחלק מבחנים בחזרה
בסוף השיעור, שכתבנו שבוע שעבר, הוא מדלג עלי. ניגשתי עליו
במסדרון לאחר השיעור, שואלת על המבחן שלי. הוא נעץ בי מבט מוזר
וממשיך ללכת. יש לי הרגשה מוזרה.
לאחר הלימודים אני הולכת לבית שלי, עוצרת בדרך במכולת בה אני
רושמת, לוקחת כמה פירות, גבינות ולחם, המוכר יצא לשניה אז
השארתי לו פתק. אני ממשיכה לבית, אין לי מפתח, פתאום אני נזכרת
שלא פה קמתי הבוקר.
אני חוזרת לדירה ממנה באתי הבוקר, פותחת את הדלת, מישהו נמצא
שם, בן, רזה, בגיל 25 פלוס, אני מזהה אותו מאיזה קורס
באוניברסיטה. הוא ניגש אלי, נותן לי נשיקה על הפה, שואל איך
היה לי היום בלימודים. רצתי לשירותים, אני מדליקה את האור, לקח
לו כמה זמן להדלק. אני עומדת מול המראה, האור נדלק...

התעוררתי, מכוסה בזיעה קרה, במיטה שלי, בבית שלי. קמה, פותחת
את הארון, ומזהה את הבגדים שלי.