אולי הכתיבה תהווה עבורי החלמה...
היו בי מטענים כבדים,
כמו טנקים חורקים,
עמוסים ברגשות.
הייתה לי ספקולציה על איש
שבלי ספק היה מיוחד
בתשובות יפות לאשה נאה כמוני.
המידע היה מלא תקווה
עד שידעתי לבטח עובדות חדשות
ובניחוח גן העדן אשר הישרה-
נותרתי עם עצמי.
בתחילה היה כמו צוק של רגש
אך משום הנסיבות הובהרה לי התמונה
והתקווה למציאת אוצר האהבה
נגוז כמו חלום-
נותר רק שיר של אהבה.
כן, הוא איש המילים
אשר אסף במחברתו
את חלומו שלו,
ידע לכתוב דבריו
כך שימצאו חן בעיניי;
השיחה בינינו הסתיימה
ואני טומנת בזיכרוני את מילותיו,
מחבקת הכל לליבי המרוקן
עם חיוך ורגליים יותר קרובות
לקרקע ברורה ומוצקה
מסתם אלוזיות אנושיות,
כאשר מספר דמעות חומקות מעיניי...
לזיכרו של דניאל
שהיה שלי.
27/12/03 |
