הטוען לכתר מכין את התשתית להפלתו. הזכות להכרה כבעל סגולות
יתר וזכויות יתר מתגלגלת הלאה. אנחנו היהודים התחלנו בחתירה
לעליונות - עם סגולה, עליונות מוסרית וכו' - באה הכנסייה
ותובעת "רוטציה" בטענה שמילאנו את תפקידנו, על היהדות לפנות את
מקומה ל"אח הצעיר" המביא עימו את הגאולה שכתבי הקודש המשותפים
בישרו את בואה.
אנחנו "המצאנו את השיטה", מה לנו כי נלין.
רעיון הבכורה נראה מוצלח גם בעיני הכובשים מחצי האי ערב. אמנם
במקרה הזה אין אפילו יומרה לעליונות מוסרית; רעיון הבכורה
והעליונות בא אך להפיח כוח ביד המניפה את החרב לצורך הכיבוש
הפיזי ויש להודות שבני האומה הערבית אינם מתחסדים בעניין הזה
(חוץ מאשר שימוש טקטי בטרמינולוגיה שאולה מן המחנה ההגמוני,
במגעים הדיפלומטיים שבהם יש ללבוש לרגע דיבור אחר), הם מכריזים
ללא כחל וסרק שהמטרה היא אדמה. הערך העליון הוא אדמה ואכן הם
מקריבים ללא היסוס קורבנות אדם למענה, נאמנים לאותה סערת כיבוש
ראשונית של מוחמד ואנשיו.

אינני מתכוונת להמעיט בערך חוכמתם של האבות המייסדים, הם
בוודאי לקחו בחשבון שההתבדלות, ועוד יותר ממנה - ההתנשאות,
טומנות בחובן את המפלה, ואם אכן היו מודעים למחירו הנורא של
רעיון הייחוד והעליונות הרי שהקריבו אותנו מראש על מזבח
הרעיונות.
הן לא נעלה בדעתנו שהחוכמה הארצית, ה"ראל פוליטיק", נסתרה מהם.
העובדה שיש להלך בשביל הזהב, סוד האיזון שנלמד כבר אז בסין,
הידיעה כי זה המבקש לשרוד ישמר מפני ההליכה בגדולות - כל אלה
בוודאי לא היו זרים לאבותינו המייסדים, אך הם ביכרו את
ההתהדרות, לא להיות ככל הגויים, והשיאו אותנו, את בניהם, לצאת
ולהתגרות בכל; למשוך אש לעד. הם פשוט העלו אותנו על המוקד בשם
רעיון.