למה ההורים תמיד מתעקשים שהם יודעים יותר טוב ואנחנו לא יודעים
כלום?
למה הם אוהבים להיכנס איתנו לויכוחים חוזרים ונשנים על אותם
נושאים בהם הם אומרים את אותו הדבר לפחות 10 פעמים, והם טוענים
שהם כבר יודעים מה אנחנו רוצים להגיד ולא נותנים לנו לדבר?
ומה אם אנחנו חושבים אחרת?
ומה יקרה אם הויכוח הזה יקרה רק פעם אחת? או בכלל לא?
האם זה יהפוך אותם להורים פחות טובים?!
לפעמים זה נראה כאילו לזן שנקרא הורים יש פגישות כל זמן מסוים,
בהן הם מקבלים הוראות והנחיות על פיהן הם מוכרחים לפעול כדי
לשמור על סולידאריות.
אז אנחנו לעולם לא נבין אותם ואת מה שעומד מאחורי הצורך הזה
שלהם להתווכח, והם לעולם לא יבינו אותנו באמת (למרות שהם
בטוחים במאת האחוזים כי הם מבינים "כי גם הם היו פעם בגילנו"),
ואני... אני אמשיך לתהות... למה? |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.