|
בסוף כולם הולכים מכאן
וכשיומי יבוא - אלך
ואם תשארי פה אחריי
זכרי רק זאת
אותך, אהבתי בעטייך
וכשימוגו כל הדמע והצחוק
וכשיתמו הדרכים כולן כמעט
זכרי מכל הזכרונות רק זאת
את, נאהבת מתוך שאת
ואף מכל אשר הושג
וכל אשר נשמט
ואף מכל שימשך וכל אשר ידעך
אם ישאלוך
במה יוחדה לחלד היותי
אמרי להם אך זאת:
הוא האיש אשר אהב אותי. |
|
|
בהתחלה לא היה
משהו מיוחד. סתם
הלכנו ברחובות,
הסתובבנו. אחרי
כמה זמן הוא רצה
לחזור הביתה,
אבל אני אמרתי
לו לא, היום זה
היום, היום אין
הביתה. לקחתי
אותו לגן מאיר,
לאחת הפינות
החשוכות, קשרתי
אותו לעץ,
הורדתי את
המכנסיים ועשיתי
לו מה שעשיתי.
אחר כך חזרנו
הביתה.
אחד, תל-אביבי,
מספר על טיול עם
הכלב |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.