לדני,
זה במקום החמישים שקל שאני חייב לך.




כשהריח את קמיצתו אחרי ששלף אותה מתוך רקטומו היא הריחה בדיוק
כמו, אם זכרונו אינו מטעה אותו, ריח פות נשי. דבר זה הטיל עליו
מורא כפי שלא הוטל עליו בחייו, והכרתו אבדה.
בעודו שרוע על הריצפה בעולם החלומות הוא נזכר בדברי חברו שטען
שלנערות מזרחיות ולנערות אשכנזיות יש ריח פות שונה. מפני שלא
ידע נשים רבות בחייו, ומכיוון שעבר זמן רב בין נערה לנערה
(וכמובן בגלל סיבות רבות נוספות שהגדולה ביותר מכולן הייתה שכל
הנערות שאיתן חווה יחסים היו אשכנזיות מלאות) לא היה באפשרותו
להתייחס לעניין בכובד ראש.
למחרת שהתעורר, באופן פלאי במיטתו, התעלומה לא נחלשה אפילו
במעט ולכן גם מידת התייחסותו לעניין.
כשסבל מבעיות רפואיות, פנה לרופאים וכשסבל מאי הבנת תהליכים
היסטוריים, פוליטיים או בעיות מתחום מדעי הטבע פנה לחברו הטוב.
אך עניין שכזה לא התאים למסגרת.
עם מי יתעייץ, מי יתכס לו עצה בעניין? ובעצם, האם יש דבר כה
חריג בכך שאצבעו מריחה כמו פות?
לאותם גברים שעינגו את נשותיהם או נשות אחרים, ואותן נשים
שבמסגרת כלשהי מצאו את אחת אצבעותיהן בתוך נרתיקיהן (אין צורך
שתודו בעינוג עצמי) יודעים כמה ריחו של הפות הוא חזק ושיטני,
ומלבד היותו חזק הוא דומה דמיון רב לפעולתו של מגנט, אתה לא
יכול להפסיק להריח אותו ועם זאת אתה נרתע מהמחשבה שאתה מריח את
אותו איזור משוקץ שאין אדם אחד יוכל להעיד שריחו הוא ריח נעים
קלאסי.

הוא שטף את ידיו, אך נראה שהריח ממשיך לאחוז בקמיצתו ללא רחם.
הוא נשכב על הספה בסלון, כאשר כבר לא יכל להילחם בעצמו יותר
נתן לעצמו את האפשרות להזכר במקום שבו הוא הריח יותר פות מאשר
הוא יריח אי פעם.

אז הייתה לו חברה, דנה, באותה תקופה למחצית מהבחורות קראו ככה.
בניגוד לריח הפות שלה שהיה זהה לכל שאר הבחורות איתן שכב הוא
טעמו היה מתוק כל כך ומרקמו עדין משל היה הגוגל מוגל הטוב
ביותר שטעם בחייו. והוא מצא את עצמו עושה את "אחד הדברים
המטורפים האלו שעושים בצבא" כאן, כשהוא שוכב במיטתו ליד דנה,
והיא ישנה כמו מ"כית של טירונים שיש לה ארבע שעות בלילה,
בקושי.
אז הוא הוציא את המבחנה הפיצפונית שמחוברת לחוט שחור שאמור
לתפקד כשרשרת. את המבחנה הזו היא קנתה לו כשהיה בפנים גרגר
אורז אחד שכתוב עליו את השם שלו. הגרגר שעד עכשיו בילה לבדו
במבחנה קטנטנה אך מרווחת במיוחד בשבילו , יאלץ להתחלק עכשיו
במקום. בעדינות הוא גירף מדפנות הפות של דנושקה כמות נוזל פות
מכובדת, מספיק למלא את המבחנה עד הפס. כשסיים הוא סגר את
הבקבוקון-מבחנה המיניטורית עם הפקק שעם ה"כל כך קטן שזה
מגוחך", והלך לישון. לא לפני שהוא מעביר מבט על פניה המלאכיות
של דנה, שכל מה שהרגישה מהעניין היה גירוי קל, ומאוד נעים,
שהפך בסידרת תגובות לחיוך קטן ומאוד נעים.

הם היו הלוחמים הכי טובים בגדוד, הם לא היו הכי מורעלים (למרות
שרבים מהפלוגה חטפו הרעלת מזון מהאוכל בחדר אוכל), או הכי
ממשומעים, אל הם היו פצצות אנרגיה, שזופים ולבושי חאקי. לא
משנה כמה הם רצו, לא משנה כמה שכיבות שמיכה הכריחו אותם לעשות,
הם תמיד יכלו לעשות עוד. לאחר לילה שבו עקב חישוב מוטעה של
מישהו הם ישנו רק שעתיים (עכשיו זה כבר לא משנה מי הוא המישהו
הזה) הם קמו על בוקר ועשו את המטבח טוב יותר משאי פעם פלוגה
אחרת עשתה אותו. זה התחיל להראות די מסריח לשאר מפקדי הפלוגות
שהחבר'ה של פלוגה ג' מחייכים כל הזמן, ומתפקדים יותר טוב משאר
הפלוגות בלי שעות שמירה נורמליות. הכל התחיל להראות הרבה יותר
גרוע כשאחד מהמפקדים השכנים ראה שלושה מחיילי הפלוגה מוציאים
את הדיסקית שהייתה מתחת לבגדים ומסניפים את הבקבוקון הקטן שהיה
תלוי על אותה שרשרת של הדיסקית.
התחיל בלאגן גדול, אפילו סגל הפלוגה שעד עכשיו העלים עין
מהעניין התחיל לדבר על כך שבאמת לאחרונה הם רואים הרבה
בקבוקונים כאלה ושאיך הם לא שמו לב שחצי מהחיילים איחרו בחמש
דקות להרצאה על הסמים וטענו שזה בגלל שארוחת הצהריים התאחרה
ואף אחד לא בדק.

כל הדיסקיות הוחרמו, כל חיילי הפלוגה כבר אמורים היו ללכת לכלא
לתקופות די ארוכות, וכמובן בדקו טוב טוב שאף אחד מהם לא ילך
לעיתונות, הדבר האחרון שאנחנו צריכים זה פירסום שלילי.
כשאחד החיילים סוף סוף אזר אומץ ואמר להם שאולי כדאי להם לבדוק
את תחולת המבחנות, כל האישומים בוטלו. כמה חודשים אחר כך כמעט
בכל מחלקה בחטיבה היה לפחות חייל אחד עם מבחנה קטנה, שמדי פעם
היה מוצא את עצמו מסניף.

ריח הבושם של דנה על הכריות שלו נשאר הרבה אחרי שהם נפרדו
(לעניין זה יש גם קשר אדוק ל"מרד הכביסות" של אימו), הוא גם
זוכר שפעם לפני הרבה הרבה זמן, עוד כשהזמן היה זז לאט והוא
וחבר שלו היו מעשנים ג'וינטים אצל החבר בחצר, הוא שמע סיפור
שעד היום הוא זוכר אותו מילה במילה(אולי בדומה לריח הפות שלא
דוהה כך גם הסיפורים מסוג זה): "אתה מכיר את זה שאתה מנשק
בחורה שאתה אוהב הרבה מאוד זמן, משהו כמו 5-6 שעות רצוף, וכל
נשיקה ונשיקה היא לפחות הדבר הכי טוב שהיה לך אי פעם. ואז
למחרת, שאתה כבר בבית שלך, אחרי שהתקלחת, והספקת לאכול ארוחה
טובה, אתה דופק חירבון, במקום שהחרבון יריח כמו איזה כלב מת
שהוא מריח בדרך כלל- כלומר, הוא עדיין מסריח, אבל הרבה פחות
ויש ריח חזק שתופס אותך וכאילו מנותק מהכל, הריח הזה זה ריח
שאתה יכול לטעום ואפילו לחוש, זה בדיוק אותו הטעם של הלשון של
האישה שלך". הסיפור הזה רק עשה לו דיכאון כי הרי בחירבון שלו
היה ריח רגיל, בנוסף הרבה הרבה זמן לא הייתה לא אישה, ואהבה-
לא הייתה לו מאז שנולד. חוץ מאמא כמובן.


שבוע ימים עבר